שש בעיטות לשער, שתיים מהן למסגרת- זאת השורה התחתונה במשחק ההפסד המרגיז לדנייפרו בגומלין. נכון, היו גם שני שערים אוקראינים שהכריעו את ההתמודדות כולה, אבל ביום חלש של חיפה, ועם סיסמא שבכל שער היא שווה לפחות שער אחד, אין למי לבוא בטענות.
לא נכון יהיה לקבוע שחיפה הפסידה את המשחק כבר בבלומפילד, כשלא הבקיעה שערים נוספים. ה- 0:1 היה צריך להספיק גם בנכר, בתנאי שמכבי חיפה האמיתית היתה משחזרת לפחות חמישים אחוז מיכולתה. והיא לא שיחזרה ושיחקה לידי מארחיה, שלמרבה ההפתעה שיחקו אף הם מתחת לרמתם בישראל. אולי בגלל המגרש הגרוע המתאים למרעה פרות, אולי בגלל הכדור הכבד ואולי עקב יכולתה החלשה של חיפה.

במכבי של חיפה כבר למדו שחבל לבכות על חלב שנשפך. גם מסקנות אי אפשר יותר להסיק, כי אין היכן ליישמם. מכל הטאררראם של דרך ההגעה לגביע האלופות, נותרה רק ויה-דולורוזה בת דקה אחת. נגד רוזנבורג.
והיא שבה אלינו, כאילו שמישהו ישכח אותה. היא תמשיך להוות צלקת שספק אם גם הזמן יגרום לה להגליד. נגד הנורבגים ספגנו שער בבעיטה נייחת ? נגד דנייפרו ספגנו שניים. כמו שזה נראה במגרש, בכל פעם שחיפה נענשה ונפסק נגדה כדור חופשי מטווח המאפשר בעיטה לשער, כל המערך "עשה במכנסיים" ולא לחינם. התבקשה החלפת טיטולים כואבת. ככה הגיעו שני שערי הבכי.
במקרה הראשון שלח דימיטרי (האיום) מיכאלננקו כדור נהדר מ- 25 מ` שאמור היה להיקלט בידיו הבטוחות של ניר דוידוביץ. אבל השוער הנפלא, כאשר הוא דורך על אדמת חבר העמים, מתקשה להתמודד עם מצבים שכאלה.

מיכאלננקו לא בעט מחצי מגרש כמו ז`ארז`נשה הגרוזיני של לוקומוטיב, לפני חמש שנים. הספיק לו חצי מרחק והכדור קפץ לפני השוער וחדר לרשת- 0:1 בדקה ה- 34 שהותירה עדיין תקוות לשער חוץ של הירוקים.
אלא שבדקה ה- 77 קרן אחת מני רבות, ההגנה החיפנית נרדמה על משמרתה ואנדריי רוסול, המגן שלא נשמר נגח בקלות לרשת כדי להעלות את קבוצתו לשלב הבתים. חיפה תבנה בית קטן בישראל.
המצבים הנייחים שהפכו לרעה החולה של הכדורגל הישראלי, הוכיחו שוב שבמשחק הגובה אין לחיפה מה לחפש באוויר האירופי. כך לדוגמא הצליח שחקן בגובה 1.76 מ` (סרגיי נאזארנקו) לנגוח פעם אחר פעם לשער חיפה, מבלי שיופרע. רק במזל לא כבש והכריע את חיפה קודם לכן.

נאזאנרקו, שנכנס לשחק בבלומפילד רק במחצית השניה, והוכיח שרזי הכדורגל נהירים לו היטב, הפך לשחקן המצטיין במגרש. איש לא הצליח לשמור עליו, הוא נע מאגף ימין לאגף שמאל, הגביה , בעט וכמובן נגח.
גם חולשתו של החלוץ אולג ואנגלינסקי לא הפריעה למנצחים. היו להם מספיק שחקנים שידעו לשלוט במשחק ולהגיע בקלות יחסית לרחבת חיפה.
מנגד, הירוק היה הערב דהוי מאוד. למעט גוסטבו בוקולי שניסה לעשות משהו ולא הצליח, ובדקות מסוימות גם עידן טל, כולם היו חלשים. בראש וראשונה יניב קטן שהפך לבורג מרכזי במערך החיפני. לא ראינו ממנו אפילו פעולה אחת מוצלחת. המאמן של של דניפרו הציב עליו שמירה אישית שמנעה ממנו גישה לשערה. קטן שיחק הרחק מהשער, לא סיכן בכלל וירצה ודאי למחוק מהקלטת האישית את המשחק הזה.

לידו, רוברטו קולאוטי לו הייתה הזדמנות נהדרת להשוות, אך כדור נוח שבעט מעל משקוף שערו של קראמזנקו, ציין את אוזלת רגלה של ההתקפה החיפנית.
הקישור החיפני החזיק דקות ארוכות ברסן המשחק, אך המסירות הקצרות לא הולידו מצבי הבקעה. מנגד, הקישור המקומי העביר במהירות כדורים ארוכים לחלוציו וגם אם הבעיטה הראשונה לשערו של דוידוביץ הייתה גם שער היתרון הראשון, ריח הבקעה היה באוויר. המגינים אורי אוזן וחיים מגרלשווילי לא סייעו בכלל להתקפה, בעיקר לא במחצית השניה, כאשר חיפה ניסתה להשוות ולחזור למשחק. הבלמים, גונזאלבס ובנאדו כבר מתואמים פחות או יותר, אך בדרך הארוכה הביתה יהיה להם די זמן כדי לחשוב כיצד הובקע השער השני, הגורלי.

כאמור, מלבד שני השערים, היו מספר הזדמנויות לדניפרו. נאזנאנקו ( דקות 28 ו- 50), דוידוביץ כמעט וספג שער נייח נוסף (43) אך במאמץ גדול הציל שער מריקושט של ואנגלינסקי. איפה חיפה ? קולאוטי ובוקולי התעוררו בדקה האחרונה והאחרון כמעט וכבש את השער המיוחל שלא הגיע. כנראה, שאלה שמורים רק לקבוצות המשחקות נגד מכבי חיפה.
להתראות בשנה הבאה. איפה ? עכשיו מוכרחים לזכות באליפות.