כזה הוא גורלם של שוערים מצוינים. 89 דקות ו-59 שניות הם יכולים להיות ביכולת שיא, כפי שהיה הערב אמיר אדרי בבאר-שבע ובשבריר שנייה לטעות ככל אדם ולספוג שער לא מחוייב המציאות שיוליד תוצאת תיקו בין כסה לעשור.

לא יהיה זה הוגן להטיל את אובדן הניצחון על כתפיו החסונות של השוער החיפני המגלה יכולת טובה מאד מאז שנודע שניר דוידוביץ מנוטרל. השער האכזרי, שער השוויון אולי לא היה נכבש אילו הצליח חברו, אייל גולסה להשתלט במעט על ה"יצר הרע" ולא לספוג כרטיס צהוב מיותר ובתוך שלוש דקות אחד נוסף.

כך נאלצה חיפה לשחק 34 דקות בעשרה שחקנים ולמרות שהוליכה 0:1 משער שכבשה מספר דקות קודם לכן, קשה לשמור על התוצאה במגרש רחב ידיים המונע משחק הגנתי למהדרין.
אולי בהקרנה החוזרת גולסה וחבריו יבינו שהשופטים כיום בעלי יד קלה ואם לירן ליאני שלף הפעם עשרה כרטיסים צהובים ואדום אחד (!!) במשחק קשוח משהו אך לא פראי, מה יהיה בהמשך.

חיפה רשאית לבכות את אובדן שתי הנקודות, בגלל אירועי המשחק ולא עקב מהלכיו. המארחים היו ראויים לתיקו ואלמלא משחק טוב של ההגנה החיפנית וכאמור, יכולת אדירה של אדרי, אולי אפילו היו מנצחים את ה"ירוקים" אחרי שמונה שנים.

המאמן אלישע לוי העדיף לפתוח עם הרכב מהיר ועם "טייסים" דוגמת עלי עותמן, פיטר מסיללה שענד לראשונה את סרט הקפטן, עידן ורד ומוחמד גדיר היו לו סיבות טובות להאמין שניתן יהיה לפרוץ את הגנת באר שבע שספגה רק שער אחד בשני משחקים אבל ב-25 הדקות הראשונות לא גילתה גדולות ונצורות.

ככל שחלפו דקות המשחק, המארחים התעשתו וידעו להעביר את השליטה לרגליהם. לא באופן שיסכן במשהו את אדרי אבל התנועה הפסיקה להיות חד-סיטרית.

מה שחסר הפעם לחיפה, עזרתם של המגנים עותמן ומסיללה. מאמן ב"ש "הטיל עליהם מצור" ודאג שלא יפרצו קדימה. רק זה היה חסר לו. כי עידן ורד בהופעה טובה מאד, גדיר וגולסה לא השאירו ספק מי תהיה הקבוצה הטובה יותר כאשר כוח ומהירות ישחקו תפקיד ראשי.

ורד הוכיח מדוע הנשיא יעקב שחר התעקש להנחיתו בקבוצתו וכבר בינואר 2009, עוד כשהיה שחקן בית"ר אמר: "שחר יודע שאני שווה היום מיליון דולר".
והוא שווה. התנועה הקלילה, חוכמת המשחק, יכולת הכדרור ומסירת הפז לשער היתרון, הפכוהו לשחקן השדה הטוב של חיפה.

מבלי לפגוע בזכויותיו של ג'ון קולמה, האיש והחומה, אשר לא נבהל מהיותו הקשר האחורי היחיד והתמודד בצורה מעוררת כבוד מול שניים ושלושה משחקני באר-שבע. אחרי שגולסה הורחק, מלאכתו הפכה קשה יותר כי המקומיים ביקשו לנצל עד תום את יתרונם המספרי והרבה בזכותו לא הצליחו.

ההתרכזות הערב היא דווקא בשחקני ההגנה שנאלצו לעמול קשה ולא בגלל שמולם ניצבה התקפה רצחנית. עותמן ומסיללה בהחלט סייעו מאד להגנה בה היו מתואמים קאנוטו ומימון שלמעט שער השוויון בו אשמתם אפסית, הפגינו הופעה טובה.

קאנוטו כבר לא נחשב ל"זר", רואים שהוא שחקן שהתאקלם היטב, אינטליגנטי וקר-רוח ויחד עם מימון לא נתקעו מאחור אלא ידעו גם לשחרר את ההגנה ולצאת קדימה במטרה לצמצם את מרווח התנועה של ה"אדומים" שניסו לשחזר את חולצות האליפויות משנות השבעים.

עיקר הבעיות של חיפה במשחק באו לכלל ביטוי, והשפיעו מאד, המון מסירות לא מדויקות מהקישור לחלק הקדמי.

המהירות הסילונית בה חיפה ביקשה לפצח את ההגנה המאורגנת של באר-שבע, פגמה בדיוק ועשרות פעמים הכדורים אבדו מהר מדי והפכו להתקפות נגד, עוד כאשר חיפה שיחקה בהרכב מלא.

רפאלוב, שאמור היה למלא את מקומו של יניב קטן הפצוע, הצליח פה ושם למסור ולבעוט אך הוא לא היה דומיננטי. מרחב הפעולה ממנו נהנה, והמאמן ניר קלינגר לא הגבילו בשמירה אישית, לא מצא את ביטויו במפגן מסירות עוצר נשימה. בשלב מסוים חזר לעמדתו המקורית, באגף השמאלי ועשה חיים קשים למגן הותיק אבי יחיאל שהתקשה לבלום את פניותיו החדות.

ברבע השעה האחרונה, בלית ברירה, נאלץ אלישע לוי להחליף את ורד ורפאלוב העייפים, כדי לשמור לפחות על נקודה (חצי בפועל...) ואז היכולת ההתקפית גוועה לחלוטין, אם כי חיפה הייתה קרובה יותר לשער ניצחון עקב מספר כדורים נייחים שניתנו לה.

אותם כדורים חופשיים הפכו לדו-קרב פרטי בין אמיר אדרי לדוד רביבו. השני בעט באמנות, החיפני זינק באומץ והדף אותם כדי לשמור על שער נקי.עד לאותו כדור קרן אומלל.

המשחק בכללו היה ברמה בינונית פלוס עם קצב תנועה מוגבר, ותרמו לו שתי הקבוצות שנראו "רעבות" אחרי פגרה ארוכה יחסית. כעת ייאלצו להמתין שוב כשבועיים עד למשחק הליגה הבא. מי שהרוויח הוא גולסה המורחק שירצה את עונשו במשחק גביע הטוטו מול הפועל עכו ביום שני הבא.

כאמור, חיפה פתחה את המשחק בלחץ כבד על מוליכי הכדור המקומיים והמגנים. למעט בעיטה ונגיחה של דבאלישווילי לרוחב השער, באר שבע לא סבלה.
דווקא היא (12) כמעט וכבשה, אחרי שרביבו סובב כדור חופשי, אחד מאלה שניתנו לו, וברנרדו ואסקונסלוש הקדים את קאנוטו, נגח לפינת השער ואדרי פתח במפגן העצירות הפרטי.

בין ניסיון חיפני אחד למשנהו, רביבו (30) ניצל כראוי בעיטה חופשית מ-18 מ', אדרי הספיק להבחין ב"טיל המונחה" הטס לעברו בשנייה האחרונה והדף נפלא לקרן.

משנפתחה המחצית השנייה ובאר-שבע החלה לתקוף, מתוך כוונה להוכיח שהשד החיפני אינו נורא, נפל שער מתוכנן להפליא בצד הנכון, מזווית ראייה חיפנית.
ורד התגבר על המגן דוידזאדה, פרץ ימינה ומסר מסירה על מגש של כסף לדבאלישווילי לו נותר רק לבעוט לתוך השער הריק- 0:1 לחיפה שכבר ראתה שלוש נקודות נוספות במאגר.

גם התכתשות קלה בין קולמה לפורטוגלי ואסקונסלוש לא הייתה מושכת תשומת לב (כולל הצהובים שספגו), אלמלא אץ גולסה להביע את דעתו, דחף את הבאר-שבעי וראה אף הוא כרטיס (53).
עבורו זה היה קריטי כי חלפו שלוש דקות בלבד, מליקסון המהיר פרץ והוכשל על סף הרחבה והפעם גולסה המכשיל ראה צהוב שני ואדום והשאיר את חבריו בנחיתות.

חיפה עדיין קיוותה, בפרט אחרי שאדרי שוב הצליח להדוף את הבעיטה החופשית בזינוק רוחבי. מנגד, רפאלוב (62) דייק במסירה מצוינת לגדיר שפרץ מול אוהד כהן והספיק רק לדחוק לידיו המושטות.

וגם כאשר אדרי (65) הדף בצורה מעוררת הערצה כדור מקרוב של דוידזאדה, למרות שאחר כך נשרקה נגדו שריקה לנבדל, היה ברור שהשוער החיפני יהפוך לגיבור המשחק, הוא ודאי לא רצה שכך יזכרו את השנייה של הדקה ה-70.

רביבו הגביה קרן משמאל, אדרי שבדרך כלל לא יוצא לכדורי קרן מהסוג הזה ומשאיר את מלאכת ההרחקה לחבריו בהגנה, יצא וניסה לחזור אך ההגנה התבלבלה וליאור ז'אן בהופעת הבכורה התנשא מעל מסיללה ונגח לרשת החשופה- 1:1. אחרי למעלה משנה בה לא ספגה שער מכדור קרן או כדור נייח אחר, חיפה שבה לספוג.

באר שבע קיבלה תמריץ ועמדה על סף הבקעה נוספת (73). רביבו ירה כדור חופשי נפלא אל מתחת למשקוף, אדרי זינק לאחור והדביק את הכדור למשקוף שערו.
גם קאנוטו מנע שער (84) כשהרחיק כדור שהסתובב ליד קו השער וחיפה ציפתה לנס כאשר סילבה (89) בעט כדור חופשי מסוכן שברח לחוץ.

תיקו טוב לירוקים ? אלף, זאת עובדה. בית, עם חצי נקודה עודפת אשתקד, הכל היה נראה אחרת. מעניין אם חיפה הייתה נשארת ב-11 שחקנים, האם ב"ש יכולה הייתה להשוות או לספוג עוד. לעולם כבר לא נדע.

הרכב באר-שבע: אוהד כהן, אבי יחיאל (אביתר אילוז/66), עודד גביש, וויליאם סוארש, אופיר דוידזאדה, ליאור ז'אן, ג'יימס ביסו (ליאור אסולין/63), ריקרדו פרננדז, מאור מליקסון (משה אסולין/81), דוד רביבו, ברנרדו ואסקונסלוש.