אם יניב קטן היה שחקן צעיר העולה לראשונה בהרכב הפותח וכובש את שער הניצחון מול סכנין, היו הופכים אותו ל"הימור של מאמן" "מושיע" וכל מיני סופרלטיבים חבוטים.

אלא שהקפטן המנוסה, שהספיק בקריירה הארוכה שלו להכריע משחקים גדולים (ו"קטנים") בדקות הסיום, העניק היום שלוש נקודות יקרות מפז, מעין מתנה לעצמו על אותם שבועות ארוכים בהם נאלץ לשבת מחוץ למגרש, אף לא על היציע, ולהתייסר עם כאבי הגב שלו.

למשחק החוץ מול סכנין, שם נוצחו הירוקים בפעם האחרונה מחוץ לקריית אליעזר בליגה, הייתה חשיבות עליונה לצבירת הנקודות, כדי להרוויח את מעט הביטחון שאבד בדקות הסיום מול בית"ר ירושלים.

איש באמת לא האמין שחיפה מסוגלת להפגין כדורגל שוטף ומבריק, כאשר כל השחקנים היצירתיים שלה ביציע. גולסה וורד פצועים, רפאלוב מותש מהחוויה היוונית, קטן על הספסל, גם סינטאיהו סלליך (כן, כן, גם הוא כבר נחשב).

מעבר להיותו של המגרש בסכנין "מכושף" ואולי כדאי לחשוב על הטסתה של המכשפה מהבלקן לבדוק אם שליית הסוסים עשוייה להועיל במשהו, ההרכב החיפני התבסס על מלחמה והקרבה, למרות שבדקות רבות נראה היה שהשחקנים בירוק מחפשים את האיש שימנף את משחקם.

מוכרחים להודות על האמת, והדברים בלטו על רקע המשחק המצוין מול בית"ר, חיפה שיחקה הערב חלש, חסרת מעוף וחסרת מחץ.

לשוער המקומי מאיר כהן, היו דקות רבות של שיעמום בולט. גם חיפה לא תקפה וגם ההגנה המתוגברת שלו הצליחה לבלום את שאריות ההתקפה ללא מאמץ מיוחד. בעיקר במחצית הראשונה, החלשה מבין השתיים.

כאמור, חוליית הקישור של חיפה לא סיפקה את הסחורה. אפילו ג'ון קולמה שאיבד בארבעים וחמש הדקות הראשונות 10 כדורים שהגיעו לכתובת האדומה. ולא בגלל שהדוור טעה בכתובת. לעומת זאת, ידע להציב גבולות ברורים לסכנין ובעיקר לחאלד חלאיילה שהתעמת עימו לאורך דקות רבות.

פועל יוצא מחולשתו היחסית של קולמה, והוא עוד היה מהטובים במשחק ההגנה החיפני, אדריין סילבה לא מצא את מקומו, נראה עצבני והרבה להתווכח עם השופט משה בוחבוט. כאשר זנח את זירת השיפוט במחצית השנייה, כבר נראה הרבה יותר טוב ולזכותו, שיגור מספר "כדורי פגז" מעמדות מחוץ לרחבה שסיכנו מאד את שערו של מאיר כהן.

היחיד שניסה להניע את ההונדה, ליאור רפאלוב ששם מאחוריו את ההפסד ביוון (שם שיחק מצוין), אך מספר הפעולות הטובות שביצע שווה למספר הפעולות שרצה לעשות ולא הצליח. ניכר שרפאלוב מתחיל להבין את גודל האחריות המוטלת עליו, בעיקר בתנאי מצוקה כאשר הוא נותר השחקן היצירתי היחיד.

מי שבאמת שיחק חלש, או כמעט ונוכחותו לא הורגשה (אולי בגלל הנעליים האדומות ?)- מוחמד גדיר שנאבק קשות במגני סכנין שסגרו אותו מכל עבר ולא איפשרו לו לפתח את מהירותו הידועה. גדיר לא תרם מאומה וההחלטה להחליפו הייתה במקומה.

המחליף, יניב קטן, לא חולל את השינוי המקווה, עד לדקת הסיום, אך עצם נוכחותו במגרש עשתה את שלה. הכל לפתע השתחרר מההתאבנות. המגנים תקפו יותר כאשר מסר לעברם, סילבה התקדם יותר, רפאלוב חש שיש עם מי להחליף "דאבל פאס". אם פפ גוואדיולה לא התבייש להודות שליונל מסי פצוע חסר לברצלונה, גם לאלישע לוי זכות לראות ביניב קטן את הלידר.

את עיקר השינויים במשחק ערך המאמן החיפני בחלק הקדמי של קבוצתו. פתח עם דבאלישווילי ושלומי אזולאי המתחיל להזכיר את השכן ממול לדלת אשר מחלק מדי יום סוכריה לילדי הבניין. כבר שלושה במאזנו והתכונה הבולטת בשעריו- הדיוק והטכניקה בבעיטת מהאוויר. בשבוע שעבר מסיללה הגביה, השבוע המגן הנגדי, בשני המקרים אזולאי לא התמהמה ושלח היישר מהאוויר.

הגיאורגי, אף הוא אחרי שני משחקי נבחרת, לא הגיע ולו למצב הבקעה אחד ב- 78 הדקות ששיחק, השקיע עבודה רבה באמצע המגרש וזה מה שהיה צריך היום ב"דוחא".

כניסתם של סינטאיהו סלליך ותומר חמד לא הועילה או השפיעה. הראשון, כי לא סופקו לו כדורים מאחר וחיפה העדיפה לשחק יותר על האגף השמאלי שלה, עם מסיללה ורפאלוב.

החלק הבעייתי, כצפוי, החולייה העורפית ולו בגלל השער שספגה. למעשה, האשמה לספיגתו נופלת פעם שנייה ברציפות על הבלם שי מימון שלא העריך נכונה את מיקומו, נכנע בקלות רבה מדי לצעיר עוביידה זבידאת שהבקיע את שער היתרון לקבוצתו שהחזיק מעמד אותו הזמן ששערו של גולסה החזיק מול ירושלים. שתי דקות.

וכאן מגיעה מילה טובה למאמן אלישע לוי. ניכר עליו שהוא כועס, מיד הורה להקים מהספסל את אריק בנאדו אבל מימון נותר עד לשריקה האחרונה ובצדק.
מאמנים אחרים היו מבצעים צעד קיצוני, הפגנתי למען האוהדים בעיקר, ומחליפים את הבלם הכושל. אלא שאלישע "ספר עד עשר" והבין שבמחי החלטה אחת אומללה הוא עלול לחסל את מימון לתקופה ארוכה.

המחשבה להשאירו, מהחכמות שראיתי במכבי חיפה. וכבר צפיתי בבלמים ענקים בירוק הגורמים לספיגה ולהפסדים קריטיים. שאפו לאלישע על יכולת ההבלגה. את השינוי, אם יחליט שצריך, ישקול במהלך אימוני השבוע. ההימנעות מ"משפט שדה" אות לקור הרוח שצריך לאפיין מאמן שההגנה, מה לעשות, עשתה לה מנהג קבוע, לחלק שי במתנה מדי שבוע.

כי עד לדקת הכיבוש ואחריה, סכנין לא תקפה ולא סיכנה. נכון, מימון "בישל" מצב נוסף להבקעה, אך כמו ברעידת אדמה, זאת תוצאת לוואי לחוסר הביטחון הזמני.

חברו, הארגנטינאי קאנוטו, לא התרגש במיוחד מה"האשמות" אחרי שער השוויון של בית"ר בדקות הפציעות וחזר לעצמו. לא הייתה לו עבודה מי יודע מה, עשה את המוטל עליו.

הבעיה של חיפה, עוד בעיה, הייתה צמד המגנים. בשעה שעלי עותמן נהנה מחופש פעןלה, אולי עקב היותו תושב המקום, ולא ניצל אותו, לראשונה נראה פיטר מסיללה עצבני וחסר סבלנות.

מאמן סכנין, דראפיץ' עשה את הדבר הכי פשוט וחיקה את שאר המאמנים. לקח את אחמד קאסום וביקש ממנו: "אתה לא משחק אבל גם פיטר לא".

ואיך פיטר יכול לשחק כאשר בכל התמודדות עם שומרו האישי, השתמשו נגדו בכל האמצעים הבלתי כשירים. גם הוא, האדיש לכאורה, הפעיל ביתר שאת את לסתות פיו שלעסו את המסטיק באגרסיביות רבה.

רק לקראת הסיום, עוד לפני שער הניצחון, מסיללה חזר לעצמו, החברים התחילו להפעילו יותר ויותר עד שתש כוחו של קאסום שהוחלף. בעקיפין, החילוף שלו ניצח את המשחק.

מול חיפה התייצבה קבוצה מהמקום האחרון שהצדיקה את מקומה. ההפסד הדרמטי מבחינתה, נבע יותר מחולשת חיפה מאשר מכישרונה שלה. הגנה גבוהה וחזקה שמעניקה לכאורה רווחה לחלק הקדמי, אבל שם תופקד רק עוביידה זבידאת הצעיר שלא זכה לסיוע, מלבד כמובן מהגנת חיפה.

עד לכיבוש השער הראשון, זה של סכנין, השוערים והחלוצים לא עשו מאומה. בדקה ה-33 נשלח כדור ארוך לעברו של זבידאת שניצל רפיון בקריאת המסירה מצד מימון, עבר אותו ואת אדרי ומול שער חשוף הקנה ביטחון לקבוצתו- 0:1 לסכנין.

אדריין סילבה התרגז ובבעיטה אדירה ניסה לאזן, הכדור טס מעל למשקוף. בפעם הבאה כבר ימצא את הכתובת..
עלי עותמן נטל יוזמה והגביה כדור קרן (35) שהגיע היישר לרגלו המונפת של שלומי אזולאי שבעט פנימה. פגע בדרך במגן סכנין ? לא מעניין, השער שלו למהדרין- 1:1.

שער השוויון הועמד בסכנה ממשית כאשר באלאגן לא מאורגן ברחבת חיפה, מצא את מימון נוגח לעבר שערו ורק בנס, בעיטתו של חמד גנאים שרקה מעל לשער. רק זה היה חסר למימון.

על סף סיום המחצית הראשונה, קאנוטו נמצא על סף הרחבה ובעט כדור מסוכן ביותר לפינת השער- מאיר כהן כבר לא האמין שקיים כדור במגרש ועצר אותו בזינוק.

המחצית השנייה עמדה בסימן שליטה מוחלטת של ה"ירוקים". ולא שתחשבו ששטפו את המגרש. כל מהלך התבצע באיזי-איזי.
רפאלוב סובב כדור חופשי שעשה דרכו אל מתחת למשקוף, השוער קלט (48).

שבע דקות אחרי, מסיללה הגביה ואזולאי נגח ממרכז הרחבה לידי כהן. סילבה המשיך לטווח (61) בבעיטה מצוינת מרחוק וג'ון קולמה ניצב על סף הבקעת שערו השני בארץ הקודש, אחרי שנגח לאחור כדור שהגיע מהגבהה של רפאלוב.

תנועת גוף מטעה של רפאלוב (83) השאירה אותו במרחק סביר מהשער- כהן קלט את בעיטתו ואז הגיע ה"חילוף" בה"א הידיעה מצד...דראפיץ' שהכניס את דרו זאחורה וזה מיד 'גמל' לו. הגבהה לרחבה, השחקן המחליף היה מספיק טרי כדי לתפוס בידו של קאנוטו שהתקשה להתרומם לכדור. פנדל !!

מאיר כהן, והייתם צריכים לראות את החיוך הנסוך על פניו של אלישע לוי שמכיר יום אחד את שוערו לשעבר מסרטי המלחמה בבית שאן, נתקף לפתע בהתכווצות שרירים, הכל כדי להוציא את יניב קטן מריכוז.

הקפטן לא נכנע לעצביו, בעט פנימה אבל בוחבוט תפס את רפאלוב חודר לרחבה לפני הבעיטה ושרק לבעיטה חוזרת. מתח גדול. הפעם קטן בחר בפינה הנגדית וחיפה ניצחה ב'דוחא'. הפעם, בניגוד לעונה שעברה (מרקו בלבול), לא נתנה מתנה לאחד מעוזרי מאמניה לשעבר.

הרכב בני סכנין: מאיר כהן, לואב כיאל, פטי יא-יא, טל חן, מהראן אבו-ריא, חאלד חליילה, דריאן מאטיץ', חאמד גנאים, נסטיה צ'ה, אחמד קאסום (דריו זאחורה/87), עוביידה זבידאת (לירן כהן/75).