בפעם הבאה שאלישע לוי או מי משחקני מכבי חיפה יברכו את אחד מחבריהם או בני משפחתם "עד 120"- לא רצוי שייזכרו בניצחון הקליל על הפועל רמת-גן ב"וינטר".

כי עם כל שמחת הניצחון, וחשוב היה לשוב ולנצח אחרי מפח הנפש לפני חמישה ימים בקריית אליעזר, לרגע אסור לשכוח את הנתון הכי מרכזי במשחק: חיפה איבדה לא פחות מ-124 כדורים במשחק הכי קל שלה העונה, כמות עצומה בהתחשב שהסכנה הגדולה עבורה אם אריה כלשהו היה פורץ ממכלאתו בספארי הסמוך. מרמת גן של שלומי דורה לא הגיעה הסכנה...

אפרופו ספארי, ראש עיריית קריית מוצקין קבע לפני מספר שנים שלא יהיו זיקוקין דינור בימי העצמאות מאחר והרעש שהן יוצרות מפחיד את החיות ועלול לגרום להן נזק לא קטן.

אם שחקני מכבי חיפה היו מנצלים שליש מהשליטה שלהם במשחק ומתרגמים אותם למצבי הבקעה או מפחיתים את הכמות המדהימה של איבודי הכדור והמסירות הלא מדויקות, סביר להניח שהרעש שהיה נוצר בסביבת הספארי עלול היה להפחיד את החיות. במצב שנוצר, אפילו הזברה המשיכה לנמנם ולא הסירה את הפיג'מה.

ה"ירוקים" באו לנצח ותו לא. אחרי שנכוו, שיחקו מצוין מול הפועל תל-אביב וראו שהנקודות תלויות לפעמים רק בשוער, הפעם המגמה שהסתמנה: מלחמה, נחישות, הקרבה וכל מה שקשור לנטילת שלוש נקודות, גם כאשר היריב אחרון בטבלה ואינו מבקיע שער זכות בחמישה משחקים רצופים.

אלא שמשהו קרה בדרך ל"מלחמה". משריקת המשחק נראה היה שהמארחים הניפו דגל לבן ולא במקרה דיברו ערב המשחק על "אין לנו מה להפסיד".

חיפה עטה על המציאה, תקפה גלים גלים, בעיקר מהאגף הימני בו התמקם יניב קטן המצוין ואחרי שראתה שהיא משחקת בעיקר נגד עצמה והשעון, הורידה להילוך שני. זה הספיק לה לכבוש שער ראשון מוקדם, לא הספיק לה לתרגם את יתרונה המוחלט לשערים נוספים עד שהגיע ג'ון קולמה והבקיע את שערו הראשון בליגה. בגביע הטוטו כבר יש לו שער מול קריית שמונה...

קטן וקולמה הם למעשה הסיכום החיובי של צמד השערים במחצית הראשונה. ולא שחבריהם שיחקו גרוע- הם יותר נגררו לקצב הרמת גני, הרדום, חסר הדיוק והעוצמה.
רמת גן הבינה מהר מדי שהחיפנים יכולים למעשה לכבוש בכל דקה נתונה, גם בגלל שיש להם הגנה וירטואלית ובעיקר בגלל שחיפה מחפשת רק נקודות ולא באה להזיק יותר מדי.

יהיו תמיד כאלה שרוצים תוצאות אסטרונומיות כמו 0:5 פלוס ועל פי יחסי הכוחות, גם תוצאה כזאת הייתה מתקבלת כ"ניצחון דחוק". עד כדי פערי הרמות תהומיים.

הקלות הנסבלת בה שייטו קטן, גדיר שכלל לא נשמרו, בנוסף להיעדר לחץ על קולמה ובוקולי, עשו את שלהם. חיפה זכתה בכל כדור אך באותה מידה גם מיהרה להחזיר אותו ליריב שלא ידע מה לעשות עם החפץ העגול.

החלק הקדמי של חיפה, היום בפרונט של הסקרנות, לא מילא את חובתו. מלבד קטן, שאר חבריו לקו היום בשעמום עד כדי פיהוק. ליאור רפאלוב שיחק בדקות האחרונות כמגן שמאלי ומסיללה עבר לשחק כקיצוני שמאלי ואולי סדר זה חייב היה להיות מדקות מוקדמות יותר.

כי רפאלוב, במשחקו החלש ביותר העונה, איבד כדורים שרמת-גן ייכלה רק להתפלל שיהיו לה במהלך המשחק. מתוך ה-124 חלק הארי שייך לו. מזל שזה קרה מול קבוצה אנמית.

דבאלישווילי המשיך להתרוצץ ולחלק כדורים טובים לחברים. השער השלישי החל ממנו, הוא עצמו הוכשל בבירור והשופט איתן טבריזי, שלא שפט את חיפה מאז השערוריה הגדולה עם טאקסיירה, שוב "פישל", לא שרק לפנדל ואפילו זיכה את הגיאורגי בצהוב. בקצב הזה נחשוב שטבריזי שייך למשטרת ההגירה הנטפלת לזרים...

גדיר השקיע המון , הגיע למצב פה ושם ולא החזיר לעצמו את ביטחון ההבקעה ומבין המחליפים, סינטאיהו סלליך ושלומי אזולאי הוכיחו שאפשר בעצם לעשות ברבע שעה או פחות מזה את מה שאחרים לא מצליחים בשעה וחצי.

החלק החזק של חיפה- הבוגרים, קולמה ובוקולי. אגב, היום שיחק ההרכב הכי מבוגר שהעלה אלישע לוי מתחילת העונה. אחד בן 37 (בנאדו), אחד בן 34 (דוידוביץ), אחד בן 33 (בוקולי) אחד בן 30 )קטן) ו"ינוקא" בן קרוב ל- 30 (קולמה).

קולמה נשאר הבורג המרכזי. אצלו אין אפס. רמת גן הקלה עליו ולא לחצה אותו מקרוב ( הייתה מסוגלת ?), אך הוא השקיע, בלם כהרגלו, היה קרוב מאד לשערו של איתי ארקין, שוער רמת-גן ובא על שכרו בשער ליגה ראשון בחיפה. עכשיו כבר יש לו שניים, אחד מסכנין.

משחק טוב גם לגוסטבו בוקולי שזוכה לאמון מחודש ומוכיח שכדורגל יזכור לשחק גם בבית אבות. בעוד 50 שנים. סייע מאד בעזרה להגנה, בעיקר אחרי אופיר חיים כבש משום מקום ונדמה היה שעלולה להתפתח מיני-דרמה.

המלכודת המסוכנת המתינה לחוליית ההגנה. לא קל לחבריה לשחק מול "אין התקפה" של היריב.
יחד עם זאת, אם את מלאכת ההגנה עשו פחות או יותר כהלכה, כדורים רבים שיצאו מרגלי שחקניה אבדו ועברו לשחקני היריב. אריק בנאדו, בהופעת בכורה פרק מספר 546 לא הרשים במיוחד.

את הניסיון העצום והיכולת לקרוא מהלכים מראש לא יקחו ממנו, גם לא את הקשיחות אך יהיה זה נבון להמתין ולראותו שוב במשחקים נוספים. בהרחקות הכדורים מאזור הסכנה הוא חסר פשרות, לאן הם מגיעים, זאת כבר בעיה אחרת. בנאדו רגיל משחקים מסובכים יותר וסביר להניח שיקבל את הזכות להוכיח זאת. מגיע לו.

שי מימון מתייצב ככל שהליגה מתקדמת, למסיללה לא היה את מי לשמור, אולי על הקוון וכך גם אייל משומר ששיחק היטב, פרץ קדימה, כבש שער מעניין ומוכיח ששב לכושרו.

החיפנים , שזכו למינוי לא רשמי של "שר החוץ של הליגה " (היחידים שלא הפסידו העונה במשחק חוץ) ואביגדור ליברמן לא חייב לחשוש לכיסאו, ביקשו לסיים את סאגת הניצחונות הדחוקים במשחק זה. יריבה נוחה יותר, לא ימצאו.

מאז עונת 2006/07 בה חיפה לא הצליחה לנצח בהפרש בן שני שערים ומעלה לאורך 13 מחזורים, לא קרה ש"בצורת" כזאת תפקוד אותה. ניחא, כולם צועקים "גשם, גשם"- בחיפה מסתפקים לפי שעה במועט.

כבר בדקה השנייה קולמה שלח את קטן להגביה לעבר רפאלוב שניצב במצב נוח אך "תפס אוויר". בחיפה עדיין לא קלטו לאן מועדות פני יריבתה, וזה אחרי שבעיטה חופשית מסוכנת, מרגלי עידן סרור, איימה על דוידוביץ (3).

בדקות הפתיחה, רפאלוב חילק כדורי פז, אחד מהם מיוחד לעברו של דבאלישווילי שהשתלט ובעט לשחקים.
גם רפאלוב (5) לא ניצל כדור נפלא שהיה חייב להידבק לרשת, בתום מבצע בו נטלו חלק לא פחות מחמישה שחקנים, מכוחות הים, האוויר והיבשה- מנקודת הפנדל בעט הרחק וגבוה.

אלא שגם למזל ישנה תחנה סופית. בדקה התשיעית קולמה (כן, שוב הוא) העביר כדור למשומר שמסר לקטן ורץ לקבל ממנו חזרה, תוך כדי חלף על פני אחד הבלמים ובשמאלו בעט לרשת. זוכרים מי הבקיע את שער היתרון במשחק הגביע בעונה שעברה ? אותו מספר 27 נמרץ.

מטווח מרגלי רפאלוב וקולמה אילץ את ארקין להפגין אומץ ואתלטיות ולהדוף את כדוריהם, בוקולי ניסה כוחו (29) והשוער הדף לקרן ומנגד, לא להאמין, גם לירון דימנט המקומי בעט ודקותיים מאוחר יותר (33) ניצל "חור" באגף השמאלי כדי לראות לדוידוביץ את הלבן בעיניים ולבעוט לידיו.

על אף שלא היה מדויק הפעם במסירותיו, אחת מהן הגיעה לגדיר (34) שניצב בודד מול השוער וכמו חבריו, בעיטה לאזור בלתי מזוהה.

ואז הרגע ההיסטורי של קולמה: קטן וגדיר מסרו זה לזה, הראשון בעט וארקין הדף, קולמה השתלט על הריקושט ושלח פנימה. והייתם צריכים לראות את השעטה שלו לעבר אלישע לוי. גם מימון רצה לכבוש ביום מוצלח של שחקני הגנה, נגח גבוה.

על המחצית השנייה אין להרחיב את הדיבור. איש לא נזקק לה. אולי קולמה שדהר עם הכדור קדימה כאשר אחד מחבריו שרוע על הקרקע, מגני רמת-גן הפסיקו לשחק והקשר הקולומביאני בעט והחטיא ואף ספג נזיפה מהמקומיים. מישהו מתאר לעצמו מה היה קורה לו קולמה היה מבקיע מהמהלך הזה ? אפילו טבריזי לא היה עוזר ומאשר.

קטן (52), גדיר (54) ורפאלוב לא הצליחו להגדיל את התוצאה, האחרון אפילו התקרב למאמן רמת-גן, שלומי דורה והשניים החליפו "דאחקות" (76) ומי שלא צחק, ואולי כן, דבאלישווילי בפריצה סוחפת שבסיומה בן-לולו הכשילו. אבא של הפנדלים אבל טבריזי המרוחק ראה משהו אחר והצהיב את ולדימיר.

בדקה ה-83 עוד בדיחה לא מוצלחת. המגן השמאלי של רמת-גן, תמיר בן עמי שלא יזכור לטובה את קטן, גדיר וחבריהם שחרשו באגפו, הגביה כדור לראשו של "קשיש" אחר, אופיר חיים, שנכנס כמחליף ובנגיחה נפלאה השכין את הכדור בפינה הימנית הנמוכה- 1:2 בתוספת השאלה: האם חיפה שוב תאבד יתרון בדקות הסיום ?

התשובה בשניות הראשונות של תוספת הזמן. דבאלישווילי לסלליך וזה במסירת פז לשלומי אזולאי שנכנס שש דקות קודם לכן, נגיעה ופיניטו לה הפתעה. חסך לעצמו מאמץ. זבנג וגמרנו.

איך מסתכלים על ניצחון כזה ?
לא כמו שמכבי תל אביב הביטה אחרי ה- 0:2 מול אותה רמת גן. לא הצהרות אליפות, לא פנטזיות- ממשיכים בדרך לעתיד. המשחק דהיום אינו אינדיקציה לשום דבר. בקושי משחק אימון.

הרכב רמת גן: איתי ארקין, חי בן-לולו, אלין טופוזאקוב, יקיר שינה, תמיר בן-עמי, קלאודיו ריברו (גל לוי/56), קרלוס צ'קאנה, דימיטאר טלקיסקי, עידן סרור (אופיר חיים/67), קרים ביבשקוב, לירן דיאמנט (אורי ביבי/84).