חבל שמשחק כפי שהתנהל הערב בטדי אינו נמצא בחיקם של פרשנים לפוליטיקה ולענייני המזרח התיכון.
הם היו מצליחים, לאורך שעות, לנתח, להתלהב, למכור לנו שהתלהבות ההמונים בולטת לעין אך בסופו של דבר, לא שערים ולא נעליים. אפס אפס מוצדק.

חיפה וירושלים בלי שערים ? כמו מרק תפל.
הכניסו במשחק הזה את כל המרכיבים הכי "טעימים". רוני לוי נגד חיפה, בנאדו ועידן ורד מול בית"ר, הקהל מספר 1 בארץ (חיפה) מול הקהל מספר שתיים- נאדה. פמפום שווא.

אלישע לוי יכול להיות מרוצה שהשאיר את הרזומה שלו בחיפה ללא כתם בדמות הפסד ליגה לבית"ר (8 משחקים), רוני לוי על אחת כמה וכמה, ה"ירוקים" סגרו משחק חוץ נוסף ללא הפסד וזכו רק בחצי נקודה ושוב הוכח שמספיק לשחק חמש דקות כדי להכריע משחק.

בדקה ה-86 ורד הקשית מעל המגן אלי דסה וגולסה נגח למשקוף, כעבור ארבע דקות שלומי אזולאי הכין לדבאלישווילי מצב חלומי, השוער אריאל הרוש שלא נגע שעה וחצי בכדור, הציל שער ודאי. זאת הייתה חיפה ההתקפית.

זה היה אפס-אפס שכולם אוהבים לראות. קצב המשחק, בעיקר במחצית הראשונה היה מסחרר, שחקני הקישור העבירו כדורים במהירות שיא, תודות למשטח הדשא הרטוב והחלקלק, הבלמים הרחיקו ובלמו ללא פשרות.
וכך מרחבה לרחבה, במשך ארבעים וחמש דקות נדמה היה שהשער יפול. חסרה רק הדקה והאמונה. איך בדיוק הוא אמור היה לפגוש את הרשת, זו כבר שאלת מיליון הדולרים. וככל שנקפו הדקות התברר שקצב מהיר בגלל קור וגשם זלעפות אינו ערובה למשחק מרתק.

חיפה הגיעה לטדי לא כדי להוכיח שהיא טובה יותר מבית"ר. את זה כולם ידעו מראש. חשוב היה שתצליח ללחוץ את הירושלמים, שכדוריה יסתובבו וישרקו ברחבת החמש של הרוש וכאשר זה כמעט ולא קרה, המארחים התעוררו ויצאו לצוד. במקרה הזה, התרנגולת העיוורת לא מצאה את הגרגר...

מעט מאוד שחקנים רשמו ערב מוצלח. הצלה ענקית של ניר דוידוביץ מול חן עזריאלי (דקה 40) מנעה כיבוש. משומר בכושר פחות טוב מאשר הכרנו אותו, בעיקר בהגבהות כדורים בלתי מדויקת ומנגד, טאלב טואטחה במשחק בטוח נוסף.

רואים את השיפור הגדול במשחק ההגנה. לא עוד ריצה סתמית אחרי כל שחקן וכדור, עמידה נכונה במקום ובזמן וכמעט סגירה הרמטית של האגף השמאלי.

ההנאה הגיעה דווקא מצמד הבלמים, אריק בנאדו ואנדריי פיליאבסקי. הראשון מכיר כל פיסת דשא בכל מגרש בארץ , בעיקר בטדי. השני שואב ממנו ביטחון וממשיך להוכיח שאלישע לוי פגע בינגו בבחירת הבלם הזר.

סביר להניח שימשיכו להתפעל ממנו בכל הקשור לקריאת משחק, מהירות, משחק ראש והוצאת כדורים מדויקת לרגלי הקשרים והחלק הקדמי. רק פעם אחת הצליח חן עזריאלי לחמוק ממנו וכמעט לכבוש, וזה בגלל ששיחק קדימה מדי. בשאר המקרים הוא נותן לרגליו הארוכות לשלוט בכל מה שהוא עושה, ועשה זאת טוב.

ג'ון קולמה וגוסטבו בוקולי עד להחלפתו, שלטו במרכז המגרש. לא הפעילו נכון את ההתקפה כי יניב קטן נשמר הדוק וצמוד על ידי קובי מויאל (מהטובים במגרש) אך אפשרו מרחב מחייה לאייל גולסה ההולך ומזכיר מדוע הוא בחיפה.

ה"ילד" עם אליפות אחת בכיס, שיחק היטב באגף השמאלי. אין לו את המהירות במקרים שבהם דהר, אחרי שעבר בקלות את אלי דסה אבל עם משתפ"ים חדים יותר בהתקפה, משהו היה יוצא מפעילותו.

משחק המסירות הרוחבי של חיפה השיג חלק ממטרותיו. ירושלים הותשה עד כלות כוחותיה והדבר ניכר במחצית השנייה אבל המטרה הייתה גם לנסות וללכוד שער.

את המטרה הזאת תומר חמד ודבאלישווילי לא השיגו. חמד התרכז יותר בשמירה על אבי ריקן, מגן בית"ר ולמעט בעיטה אחת לא הורגש, ולדימיר של המחצית הראשונה נראה יותר כקשר מאשר חלוץ כובש. בקושי חדר לרחבה, כאילו חשש שמדובר ב'שדה מוקשים'.

רק כאשר חמד הוחלף ועבר לשחק סמוך לשער כמעט והצליח לגנוב את הנקודות. לשם שינוי, הגנת בית"ר שיחקה לא רע ולבלמים תומר בן-יוסף וגונזאלס לא נותרה עבודה רבה.

כניסתו של עידן ורד הפיחה רוח חיים כלשהי. האגף השמאלי של ירושלים "אכל מברשות", כדור אחד שלו אמור היה להפוך לשער ניצחון ונבלם במשקוף ולמרות שכולם מבקשים לראותו פותח בהרכב הראשון, טוב עושה אלישע לוי שממתין מעט.

אגב ורד, כולם מתפלאים כיצד אוהדי בית"ר ה"קשוחים" ערכו לו קבלת פנים ממלכתית, התשובה אצל ורד. כדאי שרוב השחקנים בישראל ילמדו פרק בהלכות ונימוסים.
"אני עוזב את בית"ר למרות שאני אוהב אותה" נהג לומר בתחילת העונה. לא מתוק ? אפילו פרידה מבית האח הגדול הייתה מדביקה לו נשיקה במצח...

שלומי אזולאי ששיחק רק שבע דקות (כולל תוספת ) מוכיח שוב ושוב שניתן בזמן קצר להספיק יותר מאשר חושבים. מדי שבוע יש לו את המסירה-שתיים המאיימות על שער היריב ולא ירחק היום וגם הוא יקבל את הדקות להוכיח שביותר זמן אפשר להשיג יותר.

שחקני בית"ר לא הצליחו להפתיע את חיפה. הם יותר ממושמעים, סוגרים טוב יותר בהגנה והקשרים עוזרים להגנה. קשה היה להם להשתחרר מהלחץ החיפני ורק בדקות מסוימות השתחררו וניסו לאיים על דוידוביץ.

מויאל היה טוב, משה מישאלוף לחם ולרגעים נדמה היה שאת רוח הקרב הביא ממכבי תל-אביב במשחקים מול חיפה, עידן טל שיחק במרץ רק במחצית הראשונה ובהתקפה ניסה הצעיר חן עזריאל לחולל מהומות.

בדקה ה-29 קיבל כדור מדוד ממישאלוף ולפני שבעט, בנאדו הפעיל את כל ניסיונו והרחיק את הכדור בגלישה נקייה, חמש דקות למחצית שוב מישאלוף שלח אותו לעימות מול דוידוביץ שסגר לו את טווח הבעיטה והציל.

מישאלוף עצמו ניסה כוחו בבעיטה מרחוק, ניר לא הסתכן והדף (52), תומר חמד 'עבד' על תומר בן-יוסף ובעיטתו לפינה הרחוקה חמקה לחוץ (37). דבאלישווילי מצא עצמו חופשי ואת הכדור הקשתי מתוצרת משומר נגח מקרוב החוצה.

אלה כל האירועים למשחק שהבטיח רבות. איש לא חשב על אפס-אפס, תוצאה מוקצית בקרב שתי הקבוצות. ואם השופט אלי חכמון הידוע בשליפות כרטיסים לא הורגש, צאו וחשבו עד כמה ידידותיות זו לזו היו חיפה וירושלים. ברית ערים תאומות.

הרכב בית"ר ירושלים: אריאל הרוש, אלי דסה, כריסטיאן גונזאלס, תומר בן-יוסף, אבי ריקן, קובי מויאל (אבירם ברוכיאן/62), משה מישאלוף, עידן טל, עמיר בן-שושן, חן עזריאלי (משה בן-לולו/89), סמואל יבואה (שי חדד/83).