הכור האטומי באירן לא לבד. בעוד שם טרם פוענח מי הזריק למערכת הממוחשבת שלו וירוס קטלני, במכבי חיפה הכל חשוף ושקוף: "וירוס פברואר" וכמו שג'קי מהאח הגדול נוהג לומר בעסקי מדענות, תומר חמד ניצב מאחורי הפעולה.

אין מומחה גדול יותר מאשר מאמן סכנין, סלובודאן (סלובו) דראפיץ לענייני חודש פברואר בין כתלי מכבי חיפה. חמש שנים הוא ישב לצידו של רוני לוי וראה כיצד חיפה מתקשה לנצח ולשחק טוב בחודש השני של השנה האזרחית.

לא בטוח שדראפיץ חשב על פברואר כאשר בא להציב את מערך קבוצתו, דבר אחד ראו במגרש: שחקניו שיחקו כרובוטים מתוכננים, חסרי יצירתיות ואין ספק שמקומם בתחתית הטבלה מצדיק את יכולתם לייצר כדורגל חיובי.

מה שאי- אפשר לומר על ה"ירוקים" שלא הצדיקו את מקומם בצמרת הליגה. חולשה מדהימה, שבלוניות והיעדר החלטות נכונות, השאירו את שוערה הצעיר של סכנין, מוחמד קנדיל חסר עבודה. ובטוח שלילה לפני, הבחור לא עצם עין מרוב התרגשות. בכל זאת, קבוצת העשור שהפסידה העונה רק פעם אחת בליגה עם ים של שחקנים כישרוניים.

על הנייר בלבד.
במגרש נראו דברים שונים שאמורים לעשות את ההבדל בין קבוצת צמרת לשוכנת מרתף. אי אפשר לבוא בטענות למאמן האורח ולהטיל בו את האשמה למשחק האיטי, חסר האירועים. הקצב התאים לו ככפפה ליד וכך גם בנה את המערך. פעם קראו לשמונה-תשעה שחקנים בהגנה "בונקר"- היום זה נראה כניסיון להפריע לחיפה.

וסכנין הצליחה למשוך עד לדקות האחרונות. אלמלא הנגיחה הנפלאה של תומר חמד שחרצה את גורל המשחק, האפס-אפס מטדי היה משוחזר ונגד מי, מול קבוצה שכבשה 14 שערים בלבד.

חיפה נראתה מאיימת לפני שריקת הפתיחה. היא רצתה לנצח בכל מחיר כדח לשבת ולהביט בניחותא ב"דו-קרב התרנגולים" בדרבי התל-אביבי. פניו של מאמנה, אלישע לוי בסיום המשחק העידו שעם כל הכבוד לניצחון, אין מקום לחיוכים רבים. כבר למחרת חובה לשכוח את המשחק ומהר.

לא משחקים כאלה יעלו את קרנה של חיפה. למעט ניר דוידוביץ בהצלה גדולה (300 דקות ללא ספיגה בליגה) במחצית הראשונה ואייל גולסה בכושר אישי מצוין, לחבריהם אבדה הנוסחא לפיצוח המגננה של האורחים.

והם לא רק שמרו וסגרו. כל עוד עמד להם כוחם, היוו יריב שקול ואף עדיף על חיפה. הבעיה של סכנין, היתרון של חיפה, שההגנה הירוקה לא נזקקה למאמץ גדול וליכולת משובחת.
סכנין נהנתה מהעובדה שחיפה עלתה למשחק עם קשר אחורי אחד בלבד, ג'ון קולמה, שלא נהנה מיום טוב ואף נראה עצבני מול חאלד חלאיילה האורח. בהיסטוריה הקצרה בין שני המועדונים, קשה להבין מה חלאיילה מחפש במשחקים. מלבד לשחק כדורגל, הבחור עושה הכל. תשאלו את קולמה, קטן ואחרים שהסתובבו בקרבתו.

מספיק היה חלאיילה אחד כדי ל'הפחיד' את חיפה שלא נהנתה מתפוקה גבוהה מצד יניב קטן (במחצית הראשונה), עידן ורד שלא יכול היה לתמרן מול הגנה מתוגברת ולא בכדי, כאשר הוחלף בידי גוסטבו בוקולי, תמונת המשחק השתנתה.

לא מי יודע מה אבל כבר לא נראו פריצות מפתיעות של סכנין, שחקניה נדחקו לאחור כי בוקולי וקולמה לא פראיירים ומה שחסר היה, אותו ניצוץ קטן שיבעיר את ההתלהבות החיפנית ולו לשנייה. זה הגיע בהגבהה של בוקולי והנגיחה העוצמתית מראשו של חמד.

הטוב בחיפה ובמגרש כולו, אייל גולסה. אם פריצת הענק שלו בדקה ה-72 הייתה מסתיימת בטלטול הרשת של סכנין, חובה על כולנו היה לעמוד על רגלינו ולמחוא לו כף במשך דקות ארוכות. כמו בתיאטרון.

הוא לכד כדור במרכז המגרש, החל במירוץ מטורף על קו שמאל תוך שהוא חולף בזה אחר זה על פני ארבעה שחקנים וביקש למסור לדבאלישווילי שלא השלים את המבצע.

לא רק את הפעולה הזאת הגיאורגי לא השלים. שומרו, עלא אבו-סאלח ניצל עד תום את פעילותו המעטה, כנראה עקב פגיעה בשריר הירך האחורי ועשר דקות לסיום, התקבל האישור הסופי. דבאלישווילי פצוע. אחרי שאלישע השלים את שלושת החילופים, החלוץ המצוין אותת שאינו יכול עוד. שיכנעו אותו לחזור אבל "לאדו" ירד מהמגרש ורק אז, בעשרה שחקנים, ניתן היה לראות עד כמה סכנין לא מאיימת. בכלל לא ניסתה לתקוף.

תומר חמד כבש את שער הניצחון ממרכז הרחבה ולמעט הזדמנות זאת שיחק הרחק משערו של קנדיל שהסתתר מאחורי הגנתו הגבוהה. ביום כזה, גם עקיצה חד-פעמית כואבת.

מאמן חיפה עשה את כל המאמצים כדי להשאיר את הנקודות בבית. מתחיל להתרגל לרעיון שהשנה כבר לא נראה קבוצות שמגיעות לשחק כדורגל חיובי בקריית אליעזר, למעט אולי בפליי-אוף, וערך שורת חילופים מוצלחת, בהתאם לנסיבות שנוצרו במגרש.

בעיית הבעיות של חיפה שלא הצליחה ליצור תנועה בקו הקדמי. בשעה ששחקני האמצע נאבקו עם יריביהם על השליטה בכדור, מי שניסה להניע היו צמד הבלמים, אריק בנאדו ופיליאבסקי.
במחצית הראשונה, טאלב טואטחה שיחק היטב ויזם שלושה איומים על שער סכנין, במחצית השנייה השאיר את הקו השמאלי לגולסה שהיתל בכל מי שהגיח מולו.

חיפה לא הצליחה כמעט לחדור לרחבת ה-16 של אורחתה. כל כך צפוף היה שם. בלמי ומגני סכנין יחד עם ארבעה קשרים יצרו "קו סכנין" בלתי ניתן לפריצה.
מה שנותר לחיפנים, להגביה כדורים מדודים לראשי חלוציהם או לפרוץ מהאגפים. את שניהם לא עשו ולכן משחקם הסתבך, כמעט עד אובדן נקודות יקרות.

הפתיחה החיפנית נראתה מבטיחה. גם עם מרכז שדה לא דומיננטי הצליח טואטחה (8) להגביה לעברו של חמד שנגח החוצה. גולסה (17) בחן את יכולתו של קנדיל שעצר את כדורו מחוץ לרחבה, ורד (29) הלך בעקבותיו וההתקפה המסוכנת במחצית זו (40) הגיעה מהגבהת קרן ונגיחה של הבולגרי אזארוב שזכתה להתעופפות נפלאה מצד דוידוביץ שהציל שער בטוח.

אלה כל האירועים במחצית. אל תחפשו מתחת לשטיח, איש לא מסתיר מכם אירועים נוספים.

גם בארבעים וחמש הדקות האחרונות לא נשמעו רחשי אוהדים. חיפה לפחות ניסתה לשנות. גולסה (53) הגיע ובעט ממצב קורץ החוצה, קטן ניסה כוחו פעמיים (57 ו-71) וקנדיל ירד רק פעם אחת להציל, אחר כך באה פריצת הענק של גולסה שלא הולידה שער.

סכנין ניסתה לאותת שהיא לא רק קבוצת הגנה. עוביידה זבידאת שהפתיע את חיפה בשער כבוד במשחק הראשון, ניסה גם הפעם בבעיטה מזווית קשה (76) , דוידוביץ היה דרוך , דקה מאוחר יותר סיבה למסיבה.

בוקולי ברח ימינה, הסתכל או לא פחות חשוב, הגביה לעברו של חמד שהתרומם ונגח פנימה- 0:1 ולא איכפת לו היה לקבל צהוב על הסרת חולצתו.

דבאלישווילי נטש בפנים מיוסרות, כדור חופשי של סכנין גרד את תקרת הפחד משוויון ובסיום סיפתח מוצלח לפברואר, החודש שמכבי חיפה אוהבת לשנוא. מתוך 193 משחקים מאז קום המדינה, ניצחה רק ב-67 והפסידה ב-59. השאר תיקו.

בתקווה ששחקניה יזכרו שישנם עוד כמה משחקים בפברואר...

הרכב בני סכנין: מוחמד קנדיל, לואב כיאל, יא יא פטי, עלא אבו-סאלח, מהראן אבו-ריא, חאלד חלאיילה, עידן וייצמן (באסם גנאים/52), חאמד גנאים (חסן סייף/39), אחמד קאסום, עוביידה זבידאת, קוסטדין אזארוב.