בפרוטוקול המשחק, אם אי פעם ירצו לעיין ב"פרוטוקולים של זקני קריית אליעזר" יהיה רשום שניר דוידוביץ, שוער חיפה, עצר ארבעה כדורים שעשו דרכם בבטחה לרשתו ואז, אלוהים גדול.

העובדות נכונות. אחרי מחצית ראשונה שגרמה לשוער הותיק לפהק ובקושי להחזיק את עיניו פקוחות, נרשמו דקות בהן לאורחים מאם המושבות ניתנו מצבים להשוות ואולי אף יותר. בעיקר מבעיטות ארוכות טווח ומדויקות מרגלי גיא צרפתי, טראבל-מייקר ידוע בכל הקשור לשיגור "טילים".

הפעם דוידוביץ "הצדיק את משכורתו" ומנע עוגמת נפש מיותרת. כל ה'חגיגה' החלה למעשה אחרי שג'ון קולמה הוחלף בליאור רפאלוב וחיפה איבדה למספר דקות את השליטה במגרש (מותר לה, לא ?).

בפועל, אפשר והפתח-תקוואים חלמו להוציא יותר ממפגש הקצוות. עם מטען חריג של 41 שערי חובה, עליהם להודות לקשרי חיפה , כי חלוץ היה רק אחד, שלא תרגמו את שלל המצבים לשערים קלים. לשוערם אוסטין אג'ידה, בניגוד לעמיתו מעברו השני של המגרש, כלל לא המתינה עבודה רבה.

הכדורים שרקו ליד קורות שערו, שניים בלבד חדרו והמשוואה של שוער לא מועסק= ניצחון, פרחה עפה לה.
במשחק שלכאורה נראה כטיסה בחצי קלאץ', יכול היה אלישע לוי לערוך מספר חילופים חיוניים. אחד נטל ממנו את השליטה במגרש, החלפת קולמה, השני אפשר לקפטן יניב קטן לנוח, השלישי בינגו: מוחמד גדיר שב לכבוש.

החיפנים חיפשו ניצחון בכל מחיר. את הברק והזוהר שלא נראו עד היום, מן הסתם ידחו לימים בטוחים יותר. כרגע, לפני ואחרי המשחק, שלוש הנקודות חשובות כמו כל ה-51 שהושגו לפני כן.

מי שהאמין שהרגליים הירוקות יהיה בחיפה והראש בבלומפילד, טעה. בניגוד לעונה הקודמת בה חיפה נתנה קונצרטים עד לפליי-אוף, השנה שחקניה משקיעים ים של עבודה במגרש וככל שהדקות נוקפות, הלחץ על שער היריבה כבד.

לחץ לא תמיד מתבטא במצבי הבקעה. תשאלו את שחקני פתח-תקווה. משריקת הפתיחה ועד רבע שעה אחריה לחצו את חיפה שלא הצליחה להתקדם ושוערה, אג'ידה נגע לראשונה בכדור רק בדקה ה-14 מדרדל'ה של קטן.

באותה רבע שעה ה"לוחצת" בקושי חדרה לרחבת ה-16 של חיפה. ה"נלחצת" תפסה עצבים וחצי שעה חתכה את הגנת האורחים שנכנעה פעם אחר פעם לעידן ורד המצוין, לשני ה"איילים", גולסה משומר וחבריהם שהגיעו לתוך הרחבה מתי ואיך שרצו. שערים ? זאת כבר אופרה אחרת. אפשר תמיד להתגעגע למה שאין (דבאלישווילי ושלומי אזולאי המנוטרלים), מהקיץ למדנו לשחק עם מה שיש במלאי.

ורד היה הסיפור החם של המשחק. בנוסף לשער הנפלא, ראו שהבחור רעב ומתלהב מכל כדור שהגיע אליו. גם מהלך השער השני החל ברגליו ובסך הכל הופעה יוצאת מהכלל. יהיו שיחשבו שורד מתחיל לפרוע שטרות- במקרה שלו הנשיא יעקב שחר לא הימר. הלך על "באנקר" והעתיד עוד לפניו.

מי שנמצא כבר בעיצומו של מסע חזרה לכושר, גולסה , המשיך בקו העלייה. עדיין מאופק כשהוא משחק על קו שמאל עליו הוא חורש ביעילות, אך כאשר הוסט לאמצע ניתן היה לעוצרו בעבירות. שליטה יוצאת מהכלל בכדור ופרגון גדול לחברים.

המגן משומר חוזר וממחיש מהו כושר טוב לאורך זמן. משחק הגנה מושלם והמע"מ תמיד מגיע ליד שער היריב שגם הפעם סבל מ"בישול" נפלא שלו לגדיר.

הופעה טובה גם לגוסטבו בוקולי. לא ציפה לחגוג את הופעתו ה-200 בירוק בפציעות בירך ובראש, היה בהן כדי להמחיש שה"זר" הכי ותיק של חיפה בכל הזמנים, מסוגל לסיים תשעים דקות ובדקות בהן חברו לחוליית השמירה (קולמה) הוחלף, להחזיק מעמד בכבוד.

מרכז ההגנה לא זקוק להמלצות. בנאדו, על סף הולדת בנו הראשון לא טעה ועסק בניקיון הרחבה, פיליאבסקי ממשיך להיות האיש הגבוה בכדורגל הישראלי מבלי שירגישו בו. למזלו, עיתונים בעברית אינם ה"בייבי" שלו לשעות הפנאי ולכן השם עידו אקסברד לא אמר לו כלום לפני המשחק ובוודאי לא אחריו. פשוט העלים אותו, לא נתן לו לגעת בכדור ותפוח האדמה הלוהט של הכדורגל הישראלי (כך מכנים כל מי שנותו משחק וחצי טובים) יכול לחזור לביתו ולהכריז שלא שיחק. אקסברד אכן לא שיחק.

יום פחות טוב לטאלב טואטחה ותומר חמד שעמל קשות, ניסה להימלט משומריו אך באין תנועה רצופה ומוחצת בחלק הקדמי של חיפה, קשה לו. שלא תחשבו, היו לו מצבי כיבוש בראש. חוסר מזל.

מבין המחליפים, גדיר גנב את ההצגה עם השער, רפאלוב עדיין חלוד. העיקר שחזרו לסגל ומעבים את סל ההזדמנויות של אלישע. תהיינה לו יותר אופציות תמרון מאשר לפני חודש וחצי.

לחיפה היה קל יותר הערב כי הפועל פתח תקווה היא קבוצת התחתית היחידה, בעצם מדוע תחתית, הקבוצה היחידה העונה שהגיעה במטרה מוצהרת לא להתבצר, לנסות ולתקוף ולהשאיר רושם חיובי. בכל אלה הצליחה.

ניצחון ? נו טוב, עם רקורד של 20 הפסדים וניצחון אחד משנת 1993 בקריית אליעזר, צריך לתפוס את חיפה בכושר ממש רע, לא היום. לא מרשימה , מספיק טובה לא לאפשר לפ"ת להיות הגיחון או הלייטון הישראליות.

פזלנו לעברם של הקשרים "שלנו" בעבר, רפי דהאן וישראל זגורי המושאל, לא מסוגלים לאיים על איש משחקני חיפה. מה שטוב למלאבסים לא מספיק לחיפה.

את הכדור הראשון קלט דוידוביץ מבעיטה נייחת אותה ביצע גיא דיין. עד לדקה ה-21 היה חשש שחיפה שומרת רגליה לבלומפילד. מכאן ואילך גבר הלחץ.

ורד הגביה כדור לראשו של חמד שנגח היטב לפינת השער החשופה, סנטימטרים מעטים בלבד מהקורה. חמד סיים התקפה נוספת (26), יופי של התקפה, בסיומה ורד הגביה כדור נוסף, חברו נגח לקרקע ואג'ידה היה עירני להדוף לקרן.

גולסה (29) נכנס לעניינים ובעט לידי השוער ובדקה ה-31 בעיטה חופשית מרגלי בוקולי חמקה אף היא לחוץ. דקה מאוחר יותר, ורד בעננים: גולסה שלח לו כדור מדוד, ורד המשיך לפרגן וחיפש את חמד שנבלע בין הבלמים, הכדור חזר לרגליו והפעם הנפת רגל ושילוח רב עוצמה שנעצר ברשת העליונה- 0:1 לחיפה.

עד לסיום המחצית היו לגולסה, קטן וחמד חצאי מצבים ומי שביקש עדות חיה עד כמה חיפה רצינית, מצא אותה ברוגזו של בנאדו כלפי השופט שפסק על כדור חוץ !!

את המחצית השנייה פתח-תקווה פתחה בקול ענות חלשה אך מיד עם יציאתו של קולמה החלה בכינון ישיר על שערו של דוידוביץ. גיא צרפתי (61) שיגר כדור אדיר לפינת השער הרחוקה- ניר הדף בקושי.

גם דהאן, כעבור שתי דקות, ניסה כוחו והשוער החיפני התעופף והדף לקרן. ורד (65) פרץ לבד וממצב נוח העדיף שוב למסור. גדיר חזר למגרש אחרי חודשיים (76) ותשע דקות אחר כך נערמו עליו חבריו. ורד שלח כדור אמנותי ימינה, משומר נותר חופשי ומאושר, הפך הרבה יותר מאושר כשראה שאת מסירתו דחק גדיר לרשת חשופה- 0:2 מבוסס.

לכאורה, המשחק הוכרע אבל פתח תקווה המשיכה להאמין בכוחה, לפחות לכבוש שער כבוד. שלוש הזדמנויות ניתנו לה. הראשונה מראשו של מורזייב שנגח ממצב נוח החוצה (78), המגן נעאל חוטבה פרץ כברת דרך והפתיע בבעיטה אדירה- ניר הדף לקרן ומיד אוהד קדוסי בועט מהאוויר ונתקל בידיו המושטות של שוער חיפה (שני האירועים בדקה ה-82).

הסיום שייך לעלי עותמן שבעט מעל למשקוף וחיפה ירדה בהרגשה שבשבוע הקרוב כל מה שיגידו/ינחשו/יספרו ויהמרו, נכון ולא נכון. הנייר והמסך סובלים הכל. את הטבלה רק חיפה.

הרכב פתח תקווה: אוסטין אג'ידה, נעאל חוטבה, גל כהן, פביאן סטולר, עמירן שקלים, רועי גורדנה, רפי דהאן, ישראל זגורי (מירלן מורזייב/75), גיא דהאן, יניב לוזון (גיא צרפתי/30), עידו אקסברד (אוהד קדוסי/57).