אכן, ערב קשה למכבי חיפה.

להגיע למשחק כה חשוב ולספוג תבוסה 4:1, דווקא במגרש ה"אהוב" עליה, תסריט שה"ירוקים" יצטרכו לשכוח ומהר. בדיוק כפי ששכחו ערבים מרים ונמהרים אחרים כמו זה מול מכבי קריית-גת בקריית אליעזר שהסתיים במפלה כמעט דומה (4:0).

ודאי עד למשחק מול הפועל ירושלים בגביע ביום רביעי, הדי האירועים במשחק ימשיכו להדהד ולצבור מהלומות מכל צד. אך דווקא בערב הזה חובה לשמור על פרופורציות כי אם מנתחים את אירועי המשחק לפרטי פרטים, התבוסה החיפנית נבעה יותר מהתפרקות ברבע השעה האחרונה מאשר במשחק כולו.

הבעיה הגדולה של חיפה, אין לה מה לקחת ממשחק זה בו נוצחה לראשונה העונה. לא ניצחון, לא נקודות ולא סימפטיה. לשם שינוי, הפועל תל-אביב ניצחה סוף-סוף בצדק וחיפה לא תחזור לביתה מתוסכלת. הגיע לה להפסיד.

במונחים ישראלים, המשחק הצדיק את התקוות שתלו בו. ההנחה שה"אדומים" ירצו להיות אלה שינחילו לחיפה את הפסד החוץ הראשון שלה ולא על 0:1 קטן, באו לכלל ביטוי במגרש.
מכאן ועד לקריסה החיפנית, הרביעייה הראשונה בעידן המאמן אלישע לוי, המרחק גדול.

מה שקרה יותר פשוט מפשוט. חיפה ספגה שער בחלוף 50 שניות מהפתיחה, איכשהו הצליחה להתארגן ולהשוות אבל שער נפלא בכדור נייח מרגלי ערן זהבי חיסל את סיכוייה לצאת עם משהו מבלומפילד, גם כאשר היא בכושר לא מלהיב, בלשון המעטה.

קריית-גת לא הוזכרה במקרה. במחצית השנייה הפועל הגיעה לשלושה מצבי הבקעה וניצלה אותם. בלשון הכדורסל: מאה אחוזים מהשדה.
כך גם חיפה שזכתה בשער שוויון מקרי שנתן לה תנופה מסוימת במרכז המגרש ולדקות אחדות, עד לשער היתרון השני של זהבי. מכאן כבר לא היו לה כוחות לשוב, בפרט כאשר המחליפים שהוכנסו כלל לא הורגשו ולא הביאו לשינוי המיוחל.

אם תומר חמד, החלוץ הלוהט של חיפה לא מצליח לבעוט ולו פעם אחת למסגרת שערו של וינסנט אניימה המשועמם, אין הסבר מדויק יותר ליכולת ההתקפית של חיפה שלא הגיעה בכלל לבלומפילד.

שתי בעיטות בסיום המחצית הראשונה ושער בפתיחת השנייה- זה כל ההספק החיפני מול הגנה לא מבריקה שלא נזקקה כלל להתאמץ. המשחק החיפני התבסס לאורך כל המשחק על הנעת כדורי רוחב ועוד על ידי הקשרים האחוריים ג'ון קולמה וגוסטבו בוקולי לעומת העברת כדורים מהירה ושוטפת מהצד השני.

הוסיפו לכך יכולת חלשה ביותר של המגן אייל משומר שלא הצליח בשום פעולה במהלך כל המשחק, את ההתרגשות של הדקות הראשונות אצל המגן השני, טאלב טואטחה, התרגשות שחלפה אך ניצני השער הראשון שהתפתחו באגפו יצרו את ה-0:1 המשמעותי.

וכשחיפה חייבת לרדוף, היא מסוגלת אך לא כאשר רוב שחקניה אינם לוחצים את הגנת היריב לשערה או נותנים לשחקנים מסוגם של גיל ורמוט וערן זהבי לנוע בחופשיות.

דוידוביץ לא אשם בשערים שספג. בראשון מראשו של בן שהר, בלתי אפשרי לעצור נגיחה מטווח קצר, את השני של זהבי שום שוער לא היה עוצר, גם לא את ההבלחה של טוטו תמוז ואפילו הבעיטה הנהדרת של סלים טועמה בשניות הסיום חלפה בסמוך לקורה. אין מה לעשות, בבלומפילד כל מטאטא ירה וקלע בול.

קצבו המהיר של המשחק והנחישות, במחצית הראשונה בעיקר, תבעו שליפת שישה כרטיסים צהובים. לא במקרה ספגו אותם קולמה ובוקולי מחד ושי אבוטבול ואביחי ידין מאידך.

להפועל לא היה יתרון עד כיבוש השער השני. חיפה הסתדרה יפה מאוד עם ורמוט וזהבי או תמוז. חסימת בן שהר הייתה קשה יותר אבל בנאדו הסתדר איתו לא רע.

כתמיד, תמיד יזכרו מי ספר את הכסף במדרגות ואי אפשר להתכחש לכך שהפועל יצאה ברכוש גדול. שישה מחזורים לסיום העונה חזרה לפסגה, אמנם הקיזוז ברקע אבל לחיפה יש מספיק זמן כדי לשדד מערכות לקראת ההמשך. עם אותם שחקנים.

הם לא שכחו לשחק כדורגל, רק אינם מצליחים לייצר מספיק מצבי הבקעה כדי שתהיה להם גם אופציה ל...החטיא. במצב הדברים הנוכחי, כאשר דבאלישווילי ושלומי אזולאי מנוטרלים, משמעות ענקית לכל מצב. עובדה: בהפועל תפסו ערב 'משוגע' בכל הקשור ליעילות ופוריות וכמעט מכל מצב נולד שער נאה.

הטוב בשורות חיפה היה אייל גולסה שתל אביב לא הצליחה לבלום את מהלכיו. על יניב קטן ניכר שאינו בריא במאת האחוזים, בעיקר כאשר יכול היה לשעוט קדימה.
היו יותר מדי מקרים, לא התקפות, שחלוץ או שניים מהמחנה הירוק נתקלו בשישה-שבעה מגנים ממול ואיש לא הגיע לעזרתם.

אלישע לוי העדיף להחליף את עידן ורד במוחמד גדיר ו"בא על שכרו", לעולם לא נדע מה היה קורה לו הוחלף אחד הקשרים האחוריים. כשעל הלוח עלתה התוצאה 1:1 נדמה היה שחיפה תחולל מהפך, בגלל השליטה האופטית במגרש.

כאשר זהבי כבש, בוקולי הוחלף מיד ברפאלוב והשליטה עברה טוטאלית למארחים שדחפו קדימה בשעה שרק קולמה התמודד מולם.

את ה"בום" הראשון חיפה ספגה בדקה שבמחוזותינו נוהגים לומר: "אסור לספוג". 53 שניות מהסיום ורמוט פרץ, ניצל היעדר שמירה הדוקה עליו והגביה לרחבה שם בן שהר הסתער ונגח בעוצמה לרשת- 0:1 להפועל. הלם לא קטן לחיפה.

תמוז, זהבי וידין ניסו כוחם במטרה להכפיל, דוידוביץ לא התקשה לעצור. חיפה חסרת התנועה לעומק המתינה ורק בדקה ה-37 בוקולי סיכן את שערו של אניימה. בצד החיצוני של הקורה השמאלית. גם ורד (41) ניסה משהו ואניימה שהיה 10 במשחק הראשון לא נגע בכדור.

פתיחת המחצית השנייה נטעה תקוות במחנה החיפני.

קטן (51) הגביה כדור קרן, קולמה נגח ואניימה הדף הצידה, למזלה של חיפה ניצב שם מוחמד גדיר שנכנס שש דקות קודם לכן ןמקרוב נעץ את השוויון ושם קץ לבצורת השערים מול הפועל שנמשכה יותר משלושה משחקים רצופים.

לא היה המשך לתנופה. גם הפועל לא השתגעה והנה, בעיטה חופשית אחרי שקולמה הכשיל את ידין וזהבי, מ-18 מ' שלח כדור יפייפה לרשת הגבוהה- זינוקו של דוידוביץ שלא ראה את ההבזק היה לשווא והפועל שוב הוליכה.

בדקה ה-75 חיפה חיפשה שוויון, לאדומים לא היה חשק לרעיון. בן שהר שלח לאבוטבול שהגביה לרוחב וטוטו תמוז בעט ללא מאמץ פנימה- 1:3. מתי מכבי חיפה ספגה בבלומפילד שלושה שערים ועוד מהפועל תל-אביב ? אי שם בשנות השבעים.

סלים טועמה הותיק הוכנס למשחק וכמו המצבים הקודמים, ברגע שקיבל מסירה מפאצ'לקה (93) בעט מחוץ לרחבה ותפס בינגו- 1:4.

תם ונשלם, לחיפה יש 100 ק"מ של מסקנות מהמשחק הבינוני שהפגינה ולא בוכים על חלב שנשפך. תבוסות הן חלק מכדורגל, אם לא מצליחים למנוע אותן במשחקים מהסוג הזה, נענשים ברבית דרבית. הפעם זה עלה "רק" במקום הראשון. על חטיבת המוראל ממונה המאמן וגם הפעם לא יתן לחניכיו לשקוע במרה שחורה.

מבחינת חיפה, הליגה מתחממת רק עכשיו. נותרו עוד 990 דקות לליגה. עד יום ראשון הבא, הליגה מתה- יחי הגביע.

הרכב הפועל תל-אביב: וינסנט אניימה, דני בונדר, ביבאן פרנסמן, ואליד באדיר, דדי בן-דיין, שי אבוטבול, אביחי ידין, ערן זהבי (אלרואי כהן/74), גילי ורמוט (מריו פאצ'לקה/89), טוטו תמוז, בן שהר (סלים טועמה/81).