אם ישנה נחמה בהפסד הביתי המפתיע למכבי נתניה היא מגיעה מהכוון של "עבודה עצמית". אין לחיפה את מי להאשים אלא רק את עצמה. היא כבשה את שער השוויון, היא שיחקה חלש מאוד וגם לא הצליחה לייצר מצבי הבקעה רצופים במטרה ל"גנוב" לפחות תיקו.

בשבת איבדה נקודה מקוזזת ואפשרול לעלות לשלוש "פור", הלילה הזה כולו מרור ולא יהיה חמש נקודות הפרש ערב 'משחק העונה', אפילו לא שלוש ומי שנהנה לראות את ה"ירוקים" מפרקים את נתניה, פינטז עד הדקה ה-24. מכאן ואילך, השחקנים איבדו ביטחון וכל פעולה פשוטה הפכה למשימת הישרדות. ערב עגום.

צחוק הגורל. בשעות הבוקר נערך "דרבי" נערים בקריית חיים ושוער מכבי, לראשונה בהרכב הראשון של נערים א', הרחיק כדור נוח ומעשה שטן, הכדור פגע בגבו של שחקן הפועל וחדר לרשת. מי היה מאמין שהינוקא יישב באצטדיון ויראה במו עיניו שוער מנוסה משחזר את הטעות הגורלית.

בנערים זה נגמר טוב כי רועי עטר (כן, כן, הבן של) וחבריו הצליחו לחולל מהפך, בבוגרים זה נגמר בכי רע. אפילו לא סנסציה כי נתניה שיחקה היטב, כמו בשבת, לא נתנה לעייפות מהגביע להשתלט עליה ולעומתה, חיפה הופיעה למשחק רק בשליש הראשון.

כבר היינו בסרטים שערב "משחק העונה" חיפה מפסידה ושבוע לאחר מכן מתאוששת להפליא. יביאו את הדוגמא הקלאסית כשהובסה 4:0 בידי מכבי קריית-גת וכעבור שבוע הביסה את הפועל תל-אביב 0:3.

אם השחזור יצליח, מה טוב, עכשיו חובת ההוכחה מוטלת שוב על חיפה וכבר אין לה זמן מיותר. ניצחון על הפועל תל-אביב אינו מותרות רק כדי לשמור על פער מסוים- כעת הפך ל"חיים ומוות", במושגי אליפות כמובן.

איש לא צפה את התקר. ידענו שנתניה לא פראיירית, בתת ההכרה התנחלה דעה שגם אם תתאמץ במחצית הראשונה, אפילו תשמור על תיקו, בשנייה כבר לא יהיה לה כוח ושער ישבור את רוחה.

קרה בדיוק ההפך. חיפה כבשה שער יחסית מהיר, נראתה שועטת וקלילה ואז "בום" והקבוצה התפרקה לרסיסים ונראתה...בקושי נראתה. אם השוער הבוליביאני, אריאס, כלל לא מתאמץ כאשר חיפה בפיגור בביתה, הדבר אומר דרשני.

לעולם לא נדע מה היה קורה אלמלא הטעות האומללה של דוידוביץ שגרמה לשער המשווה. גם ביום רביעי, בדרבי מול הפועל, שגה והרחיק גרוע לרגלי אסי בלאדוט שלא ידע מה לעשות עם הכדור ושער מכבי ניצל.

כן ראינו שמרגע השוויון, חיפה כבר לא נראתה מוחצת. עד שהתאוששה מההלם הראשוני, ספגה שער נהדר ממרחק ובדרך כלל, פיגור לא מפחיד את שחקניה, הפעם הוא נראה כקיר גבוה, בלתי ניתן למעבר.

אפשר והיכולת המצוינת בגביע, וגם שם היא פיגרה, גרמה שנחשוב שהשוויון הוא עניין של זמן בלבד. מחשבה שלא היה לה עוגן במציאות נוכח חולשה בלתי מובנת של כל השחקנים לאורך רוב דקות המשחק.

כל המערך האחורי תפקד לא איי-יי-יי. גם שער היתרון לא הסתיר את חולשתו הגדולה של פיטר מסיללה. מהלך שקדם לו, הסתיים בנס וניר נחום עשה לחיפה את הנס כשלא כבש מקרוב. גם פריצותיו לא נראו כמו בדרבי.

גם גוסטבו בוקולי אבד אי-שם במרכז המגרש ולא הווה משקל נגד לקובי דג'אני ודלה ימפולסקי המהירים והחסונים. חברו, יא יא סיידו לא הרשים כמו בשבוע האחרון אבל לזכותו ייאמר שגם כאשר הוא פחות טוב, עדיין הוא מסוגל לתקל ולהריץ קדימה, ולראייה כאשר הוסט לעמדת הבלם במקומו של אריק בנאדו, עשה עבודה לא רעה ובמקרה אחד אף הציל שער בטוח.

עידן ורד פתח מצוין, כמו גם ליאור רפאלוב ונראה היה שהשניים הללו הולכים להפוך את המשחק ל"שואו" אמיתי. ברגע האמת, אחרי שהאורחים עלו ליתרון, רפאלוב נעלם לחלוטין ולא הצליח בשום פעולה, בין אם מדובר במסירות שלא הגיעו ליעדן ובין אם בבעיטות סרק.

לחוד לא הייתה עדנה. חמד לא מימש מספר מצבים להבקעה בראש, אזולאי התאהב בכדור, הסתבך בכדרורים מיותרים ולא הועיל.

גם המחליפים, כולם שחקני נבחרות בהווה ובעבר, יניב קטן, אייל גולסה ודבאלישווילי לא הביאו את השינוי המיוחל. ההגנה הנתנייתית שאינה מהמצטיינות בליגה, בלמה בקלי קלות את החיפנים שבקושי סיכנו את שערה ובעיקר חסרה היום ה"קילריות" והאנרגיות הבלתי נדלות שבהן חיפה מתגאה השנה.

נעים לראות את נתניה משחקת ברוגע ובשלווה. אין לה "יציקה על הראש", היא יודעת שלא מצפים ממנה לקחת אליפות כמו מחיפה וכבר לפני המשחק 'חשדנו' שחיפה תצטרך להתאמץ מאוד כדי להגיע ליותר מ-80 אחוזי הצלחה בכדי לזכות בתואר, כעת נותרו לה רק 80 ותו לא.

את מה שחיפה אמורה הייתה לעשות לנתניה, זאת עשתה לה. סגירה חזקה בהגנה, הנעת כדור מהירה וניצול המערך הפתוח. קל לשחק מול חיפה, בעיקר ביום שבו כל שחקניה נרפים וחסרי שיניים.

מלבד החלק הקדמי המאיים עם אחמד סבע, סרגיי טרטיאק ודלה ימפולסקי, כל אחד מהיר כשד, הזינו אותם באין ספור כדורים קובי דג'אני וימפולסקי. היציאות המהירות השאירו את שחקני חיפה הרחק מאחור ונתניה הייתה קרובה יותר להבקעת השער השלישי מאשר חיפה לשוויון.

10 שניות מהפתיחה איש לא חזה את הסיום. רפאלוב פרץ לרחבה ומקרוב איים על שערו של אריאס שהדף לקרן.
בדקה ה-16 החמצת ענק של ניר נחום. דג'אני שלח את ימפולסקי מאחורי גבו של מסיללה, איש הראסטות מסר כדור פז לנחום שבעט מחמישה מטרים, דוידוביץ הציל.

ומיד שער היתרון החיפני. אזולאי גלגל לורד שראה את רפאלוב מתקרב לרחבה, מסירת רוחב ומספר 10 בתקופה לוהטת, שיגר בעוצמה לרשת- 0:1 לחיפה.

טרטיאק ניסה להפתיע את דוידוביץ מרחוק (23) חמד נגח החוצה אחרי כדור קרן כעבור דקה ואז הרגע ממנו חושש כל שוער: משומר החזיר כדור קליל לשוערו, דוידוביץ ניגש אליו ובעוצמה ניסה להרחיק את הכדור שפגע ברגלו של אחמד סבע שניצב חמישה מטרים ממנו ואפילו הוא נדהם לראות את השער הכי קל בקריירה שלו- 1:1.

בעוד חיפה מחפשת להירגע, התנהל לו טרטיאק הצעיר עם כדור ולפתע הניף רגל ומ-30 מ' שיגר כדור אדיר שנעצר ברשת העליונה- 1:2 לנתניה וגם אז לא חשדו שזאת התוצאה הסופית.

כי אלישע לוי הכניס את קטן במקום בוקולי ואחר כך את דבאלישווילי על חשבונו של אזולאי וגם הוצאתו של אריק בנאדו והכנסתו של אייל גולסה נראתה כניסיון טוב למרר להגנת נתניה את חייה.

"על הנייר". בפועל, כל הארטילריה החיפנית נראתה כמי שהגיע לשדה המערכה ללא תחמושת. עוד לפני, בנאדו התקדם והפציץ מרחוק (53), ורד הכין כדור על מגש לחמד שברח שמאלה ולא הצליח להכניע את אריאס (58) וגם כאשר חמד שלח צ'יפ מעל השוער וקרופניק הרחיק מהקו (64) עדיין נותרה תקווה שלחיפה יש את המזל שיש לאלופה, גם אם לא שיחקה כדורגל ראוי לשמו.

הלחץ למראית עין, כמו הבעיטה של דבאלישווילי שהשתחרר ובסיבוב בעט לידי אריאס (66) לא השפיע כי כל חיפה שהתה בחלק המגרש של אורחתה ואפשרה לסבע (68), דג'אני (71) וימפולסקי (77) לסכן את שערו של דוידוביץ.

הניסיונות החיפנים נראו כלאחר ייאוש. כדורי קרן בלתי מנוצלים, כדורים נייחים שלא 'צילמו' את המסגרת ומעט מאוד מצבי הבקעה כמו המסירה של קטן לרפאלוב שאריאס קלט (91), הנגיחה של פיליאבסקי מקרוב החוצה והניסיון האחרון של של רפאלוב כאשר...דוידוביץ מנסה אף הוא לכבוש.

כעת ברור יותר מדוע חלק משחקני הקבוצה התבטא השבוע שחיפה והפועל תל אביב עוד יאבדו נקודות בפליי-אוף. קשה היה לצפות שעל ראש הצופה בוער הכובע...

הרכב מכבי נתניה: קרלוס אריאס, אוראל דגני, ליאוניד קרופניק, מריאנו קפוראלה, עומרי בן-הרוש, טל מעבי, קובי דג'אני, ניר נחום (חן עזרא/74), דלה ימפולסקי (מאור אסור/82), סרגיי טרטיאק (פיראס מוגרבי/64), אחמד סבע.