אתם כבר יודעים מיום חמישי, מוטי איווניר שאין שני לו במזרח התיכון ששונא להפסיד, מעולם לא ניצח את מכבי חיפה בבלומפילד כשחקן.

כעת אתם גם יודעים שמאמן מכבי תל-אביב חשש לחטוף הערב תבוסה קשה מול ה"ירוקים" שהגיע לבלומפילד, אצטדיון הדמעות שלהם, חדורי מוטיבציה ורוח קרב עליהם אנו שומעים רק בסיפורי מורשת. כמובן, תוך שמירה על פרופורציות ספורטיביות.

הוא העלה מערך עם שלושה בלמים וגם כאשר פיגר בשער או בשניים, לא שינה אותו. החליף כל מה שזז אבל לא העז להשאיר צמד בלמים מבוהל מול תומר חמד ושות', שבסיום המשחק לא נראו מחזות שמחה קורעי לב, כיאה לכדורגלנים המכבדים את היריב, אוהדיו ובעיקר שומרים על צניעות. מספיק שאחר הצהריים הסתובבו ביפו מאמן ועוזרו שכל השנה קשקשו עצמם לדעת...

ובניגוד להם, אלישע לוי מסתגר בד' אמותיו, ממעט להסגיר את רחשי ליבו ויודע בדיוק כיצד צריכה להיראות הקבוצה הכי טובה במדינה. גם אשתקד ידע אבל...טוב, למה לערבב קוזאקים בשמחת הערב ?

בגדול, מכבי חיפה שיחקה הרבה פחות טוב מאשר בשבוע שעבר מול ה"אדומים" מאותו כרך ללא הפסקה. פתי האמין שהיא מסוגלת לשחזר את היכולת הנפלאה אך גם כך, המומנטום הפנטסטי בו היא נמצאת ויכולתו של מאמנה להרכיב את מי שהוא רוצה, כמעשה פאזל, ניצחה את המשחק הקשה.

לא הלך קל, בעיקר במחצית הראשונה בה המארחים, אצלם חוגגים על כל שני ניצחונות רצופים, שלטו במשחק וניצלו חולשה בלתי מובנת בהגנת חיפה שלא הסתדרה עם הפריצות הסוחפות של אלירן עטר, מאור בוזגלו והמגן דור מלול.

בשעה שה"צהובים" ניסו לכבוש ונתקלו בשוער האמיץ ניר דוידוביץ, התקפת חיפה עקצה פעמיים בדקות קריטיות, בתחילת המשחק וממש עם השריקה למחצית והכינה את הקרקע למחצית שנייה בה לא קרה כלום, ובשלב כזה של העונה גם זה משהו חשוב.

גם בעונה שעברה תל-אביב הפסידה בתוצאה זהה ואז יושבי קרנות ומלחכי פנכה מעבר לכביש, האשימו אותה בזלזול במטרה. לא מני ולא מקצתיי. כי גם אז חיפה נראתה שוחרת נקודות יותר וגם אז רק לה היה על מה להילחם. הסיפורים על אליפות אפשרית או מקום שני, מקומם בפח האשפה. מישהו עוד עלול להאשים את הפועל תל-אביב שלא התאמצה מול חיפה לפני שבוע, קרוב יותר למציאות. סתאאאםםםם.

שחקני חיפה חייבים תודה מיוחדת לשוערם, ניר דוידוביץ. אמנם, בדקה ה-64 שוב רעד לנו הפופיק מהמסירה לאחור וההרחקה המפחידה, אלא ששני זינוקים נפלאים של השוער מנעו מתל-אביב לעלות ליתרון ואז, לכו תרוצו אחרי קבוצה מתלהבת ששחקניה כבר רואים את כותרות המהדורות המודפסות של ראשון בבוקר.

השוער הבינלאומי בורוד נאלץ להישאר מרוכז ומפוקס ב-45 הדקות הראשונות מאחר ולפניו נוצרה טיילת בלתי מתוכננת.
בשעה שאייל משומר המשיך להפגין יכולת מעולה ולא מוגזם להצביע עליו כמגן הימני הטוב כיום בכדורגל הישראלי, מסיללה התקשה משהו לחסום את דרכו של דור מלול הנמרץ.

מרכז ההגנה לא נסגר הרמטי, הבלמים בנאדו ופיליאבסקי התקשו למנוע מאלירן עטר הזריז לפרוץ וכמעט לכבוש, בשעה שגוסטבו בוקולי ויא יא סיידו השקיעו המון ולא מספיק למנוע את השליטה התל-אביבית שנבעה מיתרונה במרכז המגרש.

כל זה עד לסיום המחצית. כשחיפה חזרה מחדר ההלבשה, הכל השתנה ב-180 מעלות. לפתע דוידוביץ נותר משועמם, פיליאבסקי "נטל תחת חסותו" את עטר והעלים אותו (בהוליווד כבר מכינים סרט...) ואריק בנאדו נותר עם "שאר ירקות" ועבורו אלה היו פינאטס.

משומר נשאר במיטבו, מסיללה פתח מבערים, לא עד המכסימום כדי שיספיק לחסל כל פעילות התקפית מקרית וברגע שההגנה התייצבה, הסיכונים התרחקו כלא היו.

בוקולי של המחצית השנייה חזר והפך לבורג המרכזי, את סיידו ניתן לעבור רק במקרה והוא יושב ומודד זוג נעליים בגרנד קניון ומי שחזר למשחק, ליאור רפאלוב שהפגין מהי מחויבות לקבוצה.

בחלק ההתקפי פחות נהנינו ממנו, בעזרה לקישור מצוין והביא גם חידוש למי שחשב שכושרו הגופני לא מי יודע מה. במשחקים רבים כבר הוכיח לנו שהתקדם במעלה השעון וכעת הוא מוכן ומזומן לתשעים דקות פלוס.

ההופעה ההירואית של יניב קטן לפני שבוע לא נראתה הפעם, טבעי. טבעי שגם הוחלף בדקה ה-53 כדי שישמור כוחות למבצעים שבדרך. חצי -גמר ברביעי, קריית שמונה בליגה.

מחליפו, עידן ורד, נכנס עם רוח התלהבות נערית, חולל מהומות לא קטנות שלא קיבלו ביטוי ברשת ממול.

מהחלוץ הגיאורגי ולדימיר דבאלישווילי מצפים לגדולות ונצורות. בצדק. ה"פאס" שהעניק לתומר חמד בשער הראשון לא שווה זהב ? ואם לא יואב זיו, גם הכדור שבעט היה מוצא מקומו במקום הנכון.

ומה נאמר ועדיין מוסתר בבוידעם הפרטי של תומר חמד ?
ארבעים וחמש הדקות הראשונות כבר נכנסו לפנתיאון השערים שלו. מלבד הבעיטות הסופיות שחרצו את גורל המשחק, ההבנה הטאקטית שלו מדהימה.

רגע הוא ליד שער תל-אביב, במשנהו תמצאו אותו מתקל בחצי המגרש של חיפה, מחלץ ומתקדם, מוסר בעקבים ומה לא. ניתנה לו הזדמנות לשלושער נדיר וראשוני בחיפה, השוער הצעיר ממול הציל ומנע זאת ממנו.

כאמור, חיפה אינה תיאטרון בובות החייב לספק כל הזמן את אותה איכות. שחקניה כבר ידעו שיריבתם, הפועל תל אביב קרסה מול מכבי נתניה ואיבדה שתי נקודות נוספות ודי קשה לשחק כאשר ברור שניצחון מבטיח שבוע ססגוני. לא יותר מזה.

הפתיחה החיפנית הזכירה לביאה הרודפת אחרי טרפה. בכל פינה נמצאו מספר שחקנים בירוק, הלחץ על ההגנה המעובה שאיוניר הציב גבר ובדקה השישית סדק ראשון ולא חרון: התקפה גדולה, תרתיי משמע, כאשר משומר הצטרף ומסר לחמד שהחזיר לו, המגן מסר לדבאלישווילי במרכז הרחבה שהסיט לחמד, זבנג בשמאלו מטווח קצר וגמרנו- 0:1 לחיפה.

השער נפל על ראש תל-אביב כמקלחת צוננין, לא עד כדי כך שלא תעז לתקוף חזרה. דור מלול (10) סיים מבצע יפייפה בבעיטה מסוכנת שחמקה במעט מעל שער חיפה. בנקודה זו זוהתה חולשה בהגנת חיפה.

דוידוביץ (13) התערב לראשונה כשזינק באומץ לרגליהם של בוזגלו ויואב זיו ומנע שער תוצרת יוצאי מכבי חיפה.

בדקה ה-16 חיפה על סף כיבוש השני. חמד שלח את חברו להתקפה לפריצת יחיד, רק התערבות בשנייה האחרונה של זיו שלחה את הכדור לקרן.

בדקה ה-26 הרגע הקריטי במשחק. אלירן עטר ברח לבלמי חיפה ולבד רץ מול דוידוביץ שעשה "תמות נפשי עם ירוקים" ובמבצע אמיץ מאין כמותו מנע שוויון.

אוהדי תל-אביב זרקו כוסות למגרש, רק שכחו את ההסבר בגוף הזריקה אם הן מיועדות לשמפניה בסיום הליגה או למטרה אחרת. רפאלוב (29) פירש זאת כניסיון לבעוט מבלי לכבוש.

הקישור החיפני באותן דקות נכנע שוב ושוב לחולייה המקבילה, לא באו לקבל כדורים כדי לפתח התקפות ובדיוק כאשר תהינו כיצד תראה המחצית השנייה, רפאלוב שלח את מסיללה לעקוף משמאל ולהכניס כדור רוחב אותו נעץ חמד מקרוב- הברק (לוי) הוכה פעמיים.

המחצית השנייה התנהלה בשליטה מוחלטת של חיפה. לא התקפות גרנדיוזיות, יותר אחזקת כדור עם פריצות פתע. בוקולי (46) ניסה מחוץ לרחבה והשוער הצעיר הדף, אלברמן (51) השאיר את בוזגלו במצב ממנו מבקיעים רק שערים נפלאים והוא בעט מהאוויר החוצה, ורד חיפש שער אישי (66) ואז בוקולי השאיר את חמד לבד מול ברק לוי (73), כולם חשבו על השלושער, ההדיפה הנפלאה מנעה וגם את הבעיטה הנוספת מרגלי בוקולי, השוער הדף.

"שער השבת" נמנע מסיידו (81) שהפציץ אל בין חיבורי הקורות כדור ששלח אליו רפאלוב מנקודת הקרן.

שריקה וכולם יצאו מרוצים. חיפה שניצחה בזמן פעם נוספת, תל אביב שעמדה מולה בכבוד ותומר חמד שהוחלף כדי שיקבל תשואות (79) וניצב מול אלפי האוהדים וניצח על שירתם כאילו הוא זובין מהטה או דניאל בירנבוים. מנצח נשאר מנצח.

הרכב מכבי תל-אביב: ברק לוי, דור מלול, קלמי סבן, פאביצ'ביץ', יואב זיו, שירן ייני, גל אלברמן, ג'יירמו ישראלביץ (האריס מדוניאנין/46), משה לוגסי (דור מיכה/62), מאור בוזגלו (ברק יצחקי/46), אלירן עטר.