לא בדיוק סמל הכשרון הטוטאלי, אבל יוסי קרמר נחשב כסמן הימני לשחקן שנולד במועדון ותרם את כל נשמתו למועדון, למרות שעשה זאת בהפסקות שלא כולן היו תלויות בו. למכבי חיפה הגיע במקרה בגיל 11 (1968). הוא עמד ליד חלון ביתו בקריית-שפרינצק, במבואותיה הדרומיים של חיפה, כשראה את אחד התלמידים בכיתתו צועד עם נעלי התעמלות. כששאלו לאן פניו מועדות והחבר ענה ל"מבחנים במכבי חיפה", לא סיים את המשפט וקרמר כבר דילג במדרגות דירת הוריו בקומה הרביעית והצטרף לחבר. בסיומו של אותו מבחן שערך, אשר עלמני, כדורגלן העבר, התברר שקרמר עבר את המבחן והחבר נכשל. קרמר שהופיע בקבוצת הנערים מכבי "אריה" חיפה הועלה לקבוצה הבוגרת בעונת 1973/74 על ידי המאמן אברהם מנצ`ל שנאלץ ל"שלוף" אותו מקבוצת הנוער בגלל היעדר מספר שחקנים שגוייסו עקב מלחמת יום הכיפורים. את הופעת הבכורה ערך בבלומפילד אולם שבוע לאחר מכן, ערב ליל הסדר, נגד מכבי נתניה כבש את שערו הראשון בניצחון 0:2. הניצחון לא הועיל ומכבי חיפה נשרה לליגה א`. רק שנה הספיקה לה לשהות שם והיא חזרה ללאומית כאשר קרמר חגג ארבע אליפויות בעונה אחת (1974/75): אליפות ליגה א`, אליפות הליגה לנוער במחוז הצפון, אליפות הנוער הארצית ואליפות חיל האויר שעל נבחרתו נמנה. בשנה בה מכבי חיפה ירדה לליגה א` החליט מאמנו, אורי ויינברג להסב אותו למגן ימני. ויינברג, איש הפועל חיפה לשעבר, סבר שאחרי אבא גינדין, קיצוני בהפועל שהוסב למגן מצטיין, גם קרמר מסוגל להצטיין בתפקיד דומה. קרמר נחשב ל"קיצוני פחדן" שלא נכנס לעימותים פיזיים עם מגני הקבוצה היריבה וההסבה נועדה להפכו מקיצוני בינוני למגן טוב. "ככה תלמד לבעוט בשחקנים"- הסביר לו ויינברג וקרמר קלט את המסר. הוא הפך למגן נוקשה שקשה לחלוף על פניו ולמרות זאת, למעט פעם אחת בנתניה, עת הורחק בצוותא עם יגאל מנחם (1988) על ידי השופט יעקב שיינר, הרחקה שהוכחה כמוטעית, צבר כרטיסים צהובים רבים, אבל לא סיכן את רגלי יריביו. את הפריצה הגדולה עשה בחמשת המחזורים האחרונים בעונת 1983/84. הבלם הקבוע, ירון פרסלני נפצע ונוטרל, וקרמר שלא שיחק בהרכב הראשון בקביעות, הציג יכולת גבוהה כמחליפו ובסיום העונה, החיפנים זכו באליפות הראשונה שלהם. את השבוע האחרון שלפני משחק הסיום, שהבטיח לחיפנים את התואר, קרמר לא שכח. כמו לשאר שחקני הקבוצה ואוהדיה, זה היה השבוע הכי ארוך בחייו. הוא נאלץ להסתגר בביתו, כי ברחוב עצרו אותו על כל צעד ושעל. עד שפרש ממכבי חיפה לא הבין מה שקרה באותו שבוע. גם באליפות השניה התקשה להיכנס להרכב בקביעות. המאמן, שלמה שרף נהג להזעיקו לתפקידים מיוחדים. במשחק גמר גביע המדינה ב- 1985 , במשחק נגד בית"ר ירושלים שמר על אורי מלמליאן , כוכב הירושלמים ולא נתן לו לזוז. שרף הכניס למגרש את שלום לוי בדקה ה- 70 על חשבונו של קרמר ואז הבלם הקדמי, אלי כהן נפגע וקרמר שהיה בחוץ יכול היה לראות את אלי אוחנה כובש את שער הניצחון וגוזל מהחיפנים את ה"דאבל". בבית המלון הודה שרף בטעותו ואמר לקרמר שהוא מצטער. בגיל 27 , לאחר שראה שהוא מתנדנד בין הספסל להרכב הראשון כמחליף, ביקש לעזוב. למרות סירובו של שרף לשחרורו, הושאל קרמר להפועל תל-אביב וכעבור חודש בלבד עבר את הכביש, למכבי תל-אביב, בה שיחק שנתיים. האירועים הולידו גמר גביע בו התמודדו מכבי חיפה מול מכבי תל-אביב כשבהרכבה יוסי קרמר. לשחקן החיפני במקור היה קשה. הוא נקלע ללחץ כבד, והנהלת מכבי תל-אביב שהבינה שמגוריו בעיר הכרמל, עלולים להיות לו לרועץ, שיכנה אותו לשבוע בבית- מלון תל-אביבי. סיום המשחק היה דרמטי - 3:3. כשהקבוצות ניגשו לביצוע הפנדלים, את אחת הבעיטות אמור היה לבעוט קרמר, מומחה למשימות כאלה. הוא סירב מאחר ולטענתו, שוער חיפה, אבי רן, מכיר את בעיטותיו ועשוי לעצור את בעיטתו. בסיכום קרמר לא בעט אבל תל-אביב לקחה את הגביע וקרמר היה חצוי. הוא רץ עם הגביע ושאר שחקני הקבוצה, אולם אחרי חצי הקפה לא יכול יותר, בגלל הסנטימנטים, ופרש לחדר ההלבשה. כשהגיע דרור קשטן למכבי חיפה וקרמר לא קיבל הזדמנות בכלל, החליט ליטול שוב את מקל הנדודים. הוא הושאל להפועל חיפה מהליגה הארצית בה שיחק כקשר וכמגן. כעבור שנה, חזר למכבי והמאמן אמציה לבקוביץ נתן בו אמון מלא ובסוף העונה, חיפה עם קרמר זכתה באליפות השלישית והכדורגלן המסור נבחר כבלם העונה בכל כלי תקשורת. בתחילת שנות ה- 90 שרף שב לחיפה והחליט לבנות קבוצה חדשה, מושתתת על צעירים. הוא לא סלח לקרמר בן ה- 31 על עזיבתו, ארבע שנים קודם לכן וויתר עליו. שוב חזר להפועל חיפה. כעבור שנה הוזעק לבית"ר ירושלים יחד עם גיורא אנטמן, חברו לאליפות במכבי חיפה ועמה עלה לליגה הלאומית. קרמר רצה להישאר בירושלים,אבל קשטן חזר לבית"ר וקרמר עבר לעירוני אשדוד גם לה סייע לעלות לליגה הלאומית. כשתלה את נעליו בגיל 37 ניסה כוחו באימון קבוצת בוגרים, בהפועל דלית-אל-כרמל. מהר מאד הגיע למסקנה שאינו בנוי למשימה הזאת והעדיף לשוב למחלקת הנוער במכבי חיפה בה אימן את דור ההמשך במשך ארבע שנים, עד שקיבל תפקיד ניהולי מטעם חברת הספנות "צים" בה עבד לאורך כל מהלך הקריירה שלו, ופרש סופית.

(יצחק הברמן)