קשר יהודי שהגיע למכבי חיפה מארגנטינה, מספר חודשים לפני שמלאו לו 20 שנה. ישראלביץ, או בשמו המלא גיירמו פאבלו ישראלביץ, החל לשחק בגיל 7. הלך להיבחן בקבוצת הילדים של ספורטיבו גוודאלופה בסנטה-פה ומאמן הקבוצה לא היסס לקבל את השחקן הטכני. שבע שנים רצופות הצטיין בקבוצה המקומית והצעיד אותה לזכיות בכל טורניר אפשרי בליגה המקומית. שכניו סבלו ממנו קשות. מיד כשחזר מבית הספר נטל כדור ובשעות ה"סייסטה" שהן קודש בארגנטינה, הרעיש ויותר מפעם אחת ניפץ מספר חלונות. בגיל 15 כבר שמעו על כשרונו בכל מחוז רוסריו. קבוצת רנאטו ססאריני, יצרנית הכדורגלנים הגדולה בארגנטינה, החתימה את גיירמו לשנתיים. עבורו זה היה צעד קשה ביותר. הילד שאהב לשהות בחיק משפחתו נאלץ לפתע למצוא עצמו לומד וגר בתנאים לא קלים בפנימייה החדשה. בימים הראשונים ישב ובכה, אך הזמן עשה את שלו, התעשת ומי שסייע לו היה חברו לחדר, מרטין דמיצ`ליס, בלמה המפורסם של ריבר פלייט, מאריות הכדורגל בארגנטינה. אחת החוויות הקשות שעבר בהיותו בן 15 כאשר צעיר מקומי המתין לו ובאיומי אקדח שדד ממנו את נעלי הכדורגל ובגדי האימון. בגיל 17 אחרי שהנהיג את ססאריני לאליפות המחוז, ישראלביץ צד את עיני מגלה הכשרונות של אוניון, אחת משתי הקבוצות הגדולות של העיר סנטה-פה. ישראלביץ שב הביתה והתחיל לשחק בקבוצת הנוער. באותם ימים סיים את לימודיו בתיכון אלמירנטה בראון, כשהוא לומד בערב ומתאמן ביום. זאת הייתה תקופה קשה מאוד עבורו כי לא היה רגיל לשני אימונים ביום ולהתרכז בלימודיו בערב. ב- 1998 קיבל ישראלביץ זימון לנבחרת הנוער של ארגנטינה אותה אימן נסטור פקרמן. הוא שיחק בשורותיה 11 משחקים, כבש שער אחד והוביל אותה לטורניר הנוער הבינלאומי היוקרתי שנערך מדי שנה באיטליה. באותה תקופה קיבל ישראלביץ שגובהו 1.62 בלבד את הכינוי "אל קורטיטו" (הקצר) אך לא נרתע ותמיד דאג להזכיר כי ארגנטינאים מפורסמים אחרים, דייגו מאראדונה, חבייר סביולה ופאבלו איימר היו בגובה 1.65 מ`. בגיל 18 הועלה לקבוצה הבוגרת ושיחק לראשונה בפברואר 2001 כשהוא עונד טבעת שאמו, אליה, העניקה לו אותה ועליה חרוט תאריך המשחק הראשון שלו בבוגרים. המאמן שהעלה אותו היה נרי פומפידו, שוער נבחרת ארגנטינה במונדיאלים בשנים 1986 ו- 1990. ישראלביץ שיחק 56 משחקים באוניון סנטה-פה וכבש חמישה שערים. משחקו הוב יותר היה מול בוקה ג`וניורס בשידור ישיר בטלוויזיה. עד רבע שעה לסיום, קבוצתו של ישראלביץ הוליכה 0:2 ואחרי שהוחלף הצליחה בוקה להשוות. חצי שנה לפני עלותו לארץ, נפגש אבא ישראלביץ, רופא ילדים במקצועו, עם מריו זוכוביצקי, חבר משפחה ששיחק מספר שנים בהפועל ירושלים והפועל באר-שבע. זה סיפר לו שבישראל מחפשים שחקנים דרום-אמריקנים, בעיקר מארגנטינה וברזיל. המצב הכלכלי בארגנטינה דחף אותו לישראל. הגיע לכאן במעמד של עולה חדש ומיד עם הגיעו צד את העין במהירותו הרבה וביכולתו הטכנית. לא חלף זמן רב וישראלביץ זומן לנבחרת האולימפית הישראלית . זאת הייתה שירת הברבור של הקשר האנרגטי. אם בתחילה עוד נטו להאמין שמדובר בתוספת רצינית לקבוצה, בא המאמן יצחק שום ולא נתן לו את האשראי המקובל. גיירמו, למעט פה ושם, שיחק רשמית ב- 18 משחקים בליגה ועוד 8 בגביע אירופה, אבל בפועל הוא נכנס כמחליף, אף פעם לא בתוצאה שיוכל להשפיע עליה, וכך הלך ונעלם. ייתכן והתמונה לגביו יכלה להיראות אחרת אלמלא החטאה גדולה במשחק הגומלין מול באייר לברקוזן, הקבוצה הגרמנית שהתחרתה עם חיפה על הזכות להעפיל לשלב השני בבית האלופות. חיפה נזקקה לנקודה ובמצב של 2:1 לחובתה, הוכנס ישראלביץ ובדקת הסיום בעט כדור משני מטרים לגופו של השוער הגרמני. מכאן ואילך ביטחונו התערער. גם המאמן החדש, רוני לוי, שקיבל את הקבוצה העדיף לוותר עליו ולארגנטינאי הצעיר לא נותרה ברירה אלא ל"רדת" ולשחק בהפועל נצרת-עילית מהליגה השניה, על תקן של מושאל.

(יצחק הברמן)