שוער נבחרת ישראל שהגיע למכבי חיפה בגיל 23.5 מהיריבה העירונית, הפועל חיפה, בעקבות פציעה קשה של השוער הקבוע, ניר דוידוביץ. אוואט, שהחל את הקריירה בהפועל נצרת עילית בגיל 11 , מקום מגוריו, הגיע למכבי חיפה בגיל 15. כששיחק בנבחרת הנערים של ישראל אמר מאמנה, גדעון (גיגי) כהן לאנשי מכבי חיפה כי מדובר בשוער עם פוטנציאל גדול מאד. מכבי חיפה ביקשה לרכוש את כרטיסו אולם מזכ"ל הפועל בנצרת עילית, יעקב גולדברג, הסכים רק להשאילו מדי שנה ולהשאיר את האופציה לרוכשו כשמחירו יהיה צמוד למדד. במכבי העדיפו להשאילו. כשהגיע לקבוצת הנוער שיחקו כבר שגיא שטראוס וניר דוידוביץ שסומנו כשוערי העתיד בישראל. צירופו של אוואט גרם ל"פלונטר" ובמכבי חיפה החליטו להתירו על ידי שחרורו של שטראוס למכבי עכו שם שימש כשוער ראשון בבוגרים למרות שהיה לו גיל נוער. אוואט הוקפץ לקבוצת הנוער ושימש שוער שני, מחליף לדוידוביץ. עם גיוסו של האחרון לצה"ל חשב אוואט שהנה יקבל הזדמנות לשחק. דוידוביץ התגייס ביום שני, לא התאמן כל השבוע והכלל אז היה, שששחקן שלא מתאמן, לא משחק. ערב משחקה של קבוצת הנוער שוחרר דוידוביץ והמאמן, ראובן הלד, החליט בכל זאת להעדיפו על פני אוואט. האחרון נפגע עד עמקי נשמתו והחליט לעזוב את המועדון. הוא שם פעמיו למכבי תל אביב וגם שם שימש שוער שני בנוער. הוא חזר לחיפה, הפעם להפועל וגם כאן לא שבע נחת. כשהובא אבי פרץ מהפועל באר שבע, הושב אוואט על ספסל המחליפים. בתחילת העונה פרץ נפצע ואוואט הוצב בשער ובמהירות תפס מקום של קבע בין הקורות. הוא הפך לאחד השוערים המצטיינים בישראל ושותף ישיר לזכייה היחידה של הפועל חיפה באליפות בעונת 1998/99 . באותה עונה ספג 14 שערים בלבד, כמות שמציבה אותו בשורה אחת עם שוערים בודדים בכדורגל הישראלי שספגו כמות מועטה כזאת של שערים. גם כשהפועל חיפה ייצגה את ישראל בגביע אירופה לאלופות ובאופ"א, בעונה שלאחר הזכייה בתואר, אוואט הצטיין. בעקבות זאת זומן כשוער לנבחרת אולם "נתקל" בניר דוידוביץ שהועדף על פניו. ביוני 2001 , אחרי שמכבי חיפה זכתה באליפות השישית שלה, נפגע דוידוביץ ברצועות הברך במשחק הנבחרת מול נבחרת ספרד. אוואט הוזנק לשער בדקה ה- 44 ולא ידע כי בחלוף זמן קצר יהפוך לשוער מכבי חיפה אליה הושאל לשנה. אוואט, כשאחוריו כבר אליפות אחת, הגיע לקבוצה שונה בתכלית מזו שהורגל. מכבי חיפה היא קבוצה יוזמת ותוקפת מטבעה ושוער הנבחרת נאלץ לגייס את כל כשרונו כדי להיות מוכן ומרוכז לקראת התקפות מתפרצות של היריבות. לא תמיד זה הצליח לו. בעיקר לא בבעיטות חופשיות. בשמונה מקרים (שיא מועדון !) נכנע לבעיטות כאלה, ברוב המקרים לא באשמתו הישירה אלא בגלל איכות הבועטים. השוער שותף לעוד "שיא שלילי" במועדון, כאשר ספג שערים ב- 9 משחקי ליגה רצופים ובכך הצטרף לבוני גינצבורג (עונת 87/88) ולגיורא אנטמן, מאמן השוערים שלו, שניצב בשער הקבוצה בעונת 1988/89) עם מאזן דומה. לצד אלה, אוואט יזכור את העונה לטובה. קודם בגלל האליפות השניה לה הוא שותף בכיר, ובכך הפך יחד עם ג`ובאני רוסו, לאחד משני השחקנים היחידים שהיו שותפים פעילים לשתי אליפויות בשני מועדונים יריבים בחיפה. מההיבט האישי, היתה לשוער הבינלאומי הזדמנות ראשונה לשחק בחצי גמר הגביע (0:1 מול בית"ר ירושלים) ובגמר עצמו (0:0 נגד מכבי תל אביב והפסד חיפני בבעיטות עונשין מהנקודה הלבנה כאשר אוואט ספג את כל הפנדלים). "דאבל" לא יצא לו מעונת ההשאלה אבל חוויות רבות נשארו לו. ואסור גם לשכוח שבזירה האירופית, אוואט סיים את שני המשחקים מול האקה הפינית עם רשת נקיה ורק טעות טכנית ( "פרשת הפאקס") מנעה ממנו להתייצב מול חלוצי ליברפול הגדולה. סיום חוזהו במכבי חיפה החזירו אוטומטית לקבוצתו, הפועל חיפה, שנשרה לליגה השניה. אוואט "הוצף" בהצעות מקבוצות בליגת העל בארץ וגם קיבל מספר הצעות מחו"ל, מקבוצות שלא התלהב לשחק בשורותיהן. הוא דחה את כולן ועשה הכנות נפשיות לשחק בליגה הלאומית, למרות שהייתה בכך סכנה מקצועית, לאור היותו שוער הנבחרת הלאומית. רצה הגורל ואוואט שב לשחק במכבי חיפה. השוער הקבוע שלה, ניר דוידוביץ, נפצע פעם נוספת . ברכו השמאלית בגדה בו והוא נאלץ לעבור ניתוח שני כולל תקופת שיקום ארוכה. אוואט הוחתם במהירות ומשחקו הראשון היה במסגרת גביע אירופה לאלופות, נגד שטורם גראץ האוסטרית בסיבוב השלישי, שלב אחד לפני בית האלופות. בכך סגר מעגל, אחרי שאשתקד לא זכה להשתתף באותו מעמד בגלל "פרשת ליברפול". את העונה השנייה והאחרונה שלו במכבי חיפה יזכור דודו אוואט ברגשות מעורבים. במשחקים בבית האלופות הוא הפגין יכולת גבוהה ( דורג שלישי בהצלות בבית האלופות עם 75 הצלות) למרות שהיה אשם במספר שערים בסך הכל ספג 12 שערים בצ`מפיון ליג), בעיקר כאלה בנגיחות. לעומת זאת, עונת 2002/2003 תיזכר אצלו כעונה החלשה ביותר מאז עלה לשחק בקבוצות הבוגרים. אם בהפועל חיפה התרגל להגנה מתוגברת, הנה במכבי לא עמד בפרץ. אוואט יחד עם הגנתו החדירה ספגו 39 שערים ובסך הכל 42 שערים). רק השוער האוקראיני, ויקטור צ`אנוב ( בעונת 92/93) ספג יותר (44). אוואט שהופיע ב- 57 משחקים רשמיים ( כולל הנבחרת) איבד במשחקים רבים את ביטחונו ובסך הכל ספג בשתי העונות שלו בשורות ה"ירוקים" 70 שערים ב- 60 משחקי ליגה בהם השתתף. הממוצע שלו (0.857) טוב יותר מאשר מספר שוערי רכש שניצבו בין קורות הקבוצה, הנמוך שבהם יעקב קסורלה ( 0.820) אך רחוק ממאמן השוערים שלו, גיורא אנטמן (1.134) שמחזיק בשיא החיובי. במהלך העונה הסתבך השוער המושאל עם השוער הפצוע, ניר דוידוביץ, האשים את אביו בראיון תקשורתי שכביכול מדבר בגנותו ובין השניים נוצר נתק שלא אוחה עד לעזיבתו של אוואט. הססנותו הרבה גרמה לכך שבשני משחקים, מול הפועל כפר סבא (ליגה) וא.א.ק אתונה (אופ"א) הועדף שוער המשנה, תום אלמדון, על פניו. אוואט הוחזר לשער, ולרוע מזלו, כמעט בכל משחק יכולת ההגנה סבלה מתנודות קיצוניות. בשלב מסוים, לקראת סיום העונה, הוחלט להחזיר את דוידוביץ לשער. הניתוח הצליח אבל ה"חולה מת". חיפה איבדה את תואר האליפות שלה למכבי תל אביב בגלל הפרש שערים מינימלי. ארבעה שערים "מיוחדים" ייחרטו בכל מקרה בקורות חייו של השוער במכבי חיפה: הוא ספג שער ממרחק 45 מ` ממכבי קריית-גת, לעולם לא ישכח את שערו העצמי של אלון חרזי, חברו לקבוצה, שגלגל לעברו כדור חלש וזה חמק מתחת לרגליו של אוואט וקבע ניצחון חוץ סנסציוני לזכות בית"ר ירושלים. קבוצה זו הייתה מעורבת בעוד שני שערים משונים לחובת השוער הסימפטי. הקשר איציק זוהר הכניע את אוואט פעמיים באצטדיון טדי, ובשתי הפעמיים בבעיטות ישירות מנקודת הקרן. אוואט גם שותף ישיר ל"שיא שלילי" של מכבי חיפה שספגה בעונת 2002/03 במשך עשרה שבועות רצופים.

(יצחק הברמן)