אם תשאלו את כדורגלני מכבי חיפה "מה יותר מתוק מזכיה באליפות" הם ישיבו לך: "זכיה בשתי אליפויות". בשבת, לעיני קהל שיא בעשרות שנות קיומו של אצטדיון קרית-חיים שמנה 24,000 צופים, הוכיחו הירוקים מעיר הכרמל, כי ההיסטוריה חוזרת. כן, בדיוק שנה אחרי שהכתר הלאומי הונח לראשונה על ראש חיפני, שחזרו בחוריו של שלמה שרף את מבצע כיבוש האליפות, אך אם אז הם עשו זאת בדרך הקשה, אחרי נצחון דחוק על מכבי רמת-עמידר (0:1), הפעם הושג היעד בדרך המרשימה והמוחצת ביותר.
מכבי חיפה, אלופת 1985, ממש דרסה את יריבתה, הפועל כפר-סבא. היא הנחיתה אותה לקרשים. נדמה לי, כי שום קבוצה ישראלית לא היתה מסוגלת בשבת לבלום את התנופה החיפנית. כאשר ממן, ארמלי, רוזנטל ושות` נמצאים ב"טראנס", גם נושאת המטוסים האמריקנית נימיץ, העוגנת בנמל חיפה, לא תצליח ליירטם.
15 הדקות הראשונות יצרו רושם כאילו מכבי חיפה מתרגשת מגודל המעמד. באותן דקות נדמה היה כאילו רגליהם של האלופים כבולות בשלשלאות ברזל כבדות. אבל השער היפיפה, שכבש ברוך ממן בדקה ה- 18, שיחרר את כל השסתומים, הלחץ נפרק והבוכנות החלו לפעול כמו במכונה משומנת. אז ראינו את מכבי חיפה האמיתית. במלוא גדולתה, הדרה ותפארתה. היתה זו קבוצה שאינה מוותרת, שועטת בשצף-קצף ואינה מסתפקת גם ב- 0:3. היא מכניסה את הקהל לאקסטזה. אוהדים נפלאים כאלה ראויים לקבוצה שכזאת. גם לכדורגל הישראלי אין במה להתבייש. אלופה ברמתה של מכבי חיפה היא אות כבוד. לא היתה יכולה להיות צורה מרשימה יותר לזכות בכתר מן הנצחון בשבת. חיפה עשתה זאת כאלופה.
הנצחון השלישי ברציפות מוטט את תיזת המשבר (זוכרים ?) שציניקנים ניסו להדביק למכבי חיפה. עם "פינאלה" כזה יכול שלמה שרף להצטער, כי הליגה הסתיימה. הבקעת תשעה שערי ליגה תוך שבעה ימים הם עדות לכך, שזו השנה השניה ברציפות, ידע שרף להביא את חניכיו לשיא. בדיוק במועד הרצוי.
והיתה גם הפועל כפר-סבא לעיתים נראה היה כאילו נקלעה בטעות למערבולת לא לה. כפר-סבא בהחלט לחמה, היא לא ויתרה, אבל עוררה חמלה. אף קבוצה לא היתה רוצה להימצא בעורה של כפר-סבא, כלומר להתארח בקרית-חיים בהכתרה הרשמית של מכבי חיפה. כאשר לקראת הסיום החלו האלופים להטריד את אורחיהם ב"משולשים" והקהל הגיב ב" אולה-אולה" לא נשברו נח איינשטיין וחבריו. הם כבשו שער כבוד, ואף זכו על כך לתשואות הצופים. כספורטאים אפשר להצדיע לקבוצה הסימפטית הזאת.
מי שסובר כי כפר-סבא שיחקה כצאן מובל לטבח, אינו יודע על מה הוא שח. תשאלו את אבי רן, השוער החיפני היה במיטבו. לא מעט פעמים מנע רן הבקעות בטוחות בזינוקים נועזים, ואישרר בכך לא רק מדוע הוא נמנה עם עילית השוערים במדינה, אלא כיצד, חרף סגנונה ההתקפי של הגנתו, ספג פחות שערים מכל שוער לאומי אחר. העורף החיפני ביצע מלאכה שקטה ויעילה. לציון מיוחד ראויים הבלם אלי כהן, שיומיים אחרי נישואיו העניק לעצמו שי כלולות בדמות שער נגיחה נאה, והמגן איתן אהרוני, אף הוא חתן "טרי", שנראה בעומק היריב יותר ממרבית החלוצים.
אוסמו, מרילי, קרמר ואבוקרט הגנו ויותר מכך: תקפו, אך מזלה הגדול של חיפה היה ביום המוצלח ביותר של ברוך ממן.

מה לא נכתב אודות ממן ? דומה כי המלים בלכסיקון הן דלות מכדי לתאר את גודל כישרונו. איזו פיקחות, איזה ברק, אילו בעיטות ומסירות ! ממן היה זה, שמוטט את כפר-סבא, זה שהנהיג את חבריו וזה שיצר אין-ספור הזדמנויות לחבריו לחוד.
התקפת מכבי חיפה סבלה מן האיפוק במשחקו של משה סלקטר, ש"סחב" פציעה, והוחלף בדקה ה- 60 בצדוק מלכה. לעומתו, היו זאהי ארמלי ורוני רוזנטל במיטבם, היתלו במגיניהם, ולפריצותיהם הסוחפות לא היתה לכפר-סבא כל תשובה. כניסתו של מלכה הפיחה תנופה מחודשת, שהתבטאה בהבקעת שלושה שערים אחרי בצורת ארוכה, וגם שלום לוי, ששולב ב"חגיגה" בדקה ה- 68 במקומו של קרמר, תרם שער אישי.
הפועל כפר-סבא התמוטטה בעיקר בשל חולשת הגנתה. השוער אריה חביב אשם לפחות בשער השני, ומחליפו בהפסקה, אחרי שנפצע, אבי ששון, היה טוב ממנו, ומנע שני שערים בטוחים, עד שנכנע לראשונה. מייקל יפה, נח איינשטיין ולפרקים גם יצחק מיימוני ואיתן רביבו, שמרו על יכולת מניחה את הדעת.
גם השופט עובדיה צבי ביצע מלאכה טובה, אם כי לעתים היה סלחני מדי לעבירות שבוצעו ואשר חייבו שריקה. צבי העביר את ה"חגיגה" ללא שליפת כרטיסים צהובים, וניצח על המשחק ההוגן.
· ה"חמסה" החיפנית החלה בדקה ה- 18. יוסי קרמר השתלט על כדור, שהורחק על ידי הפועל כפר-סבא, ונגח קדימה לעברו של ברוך ממן. זה לא התבלבל ומ- 20 מטר ירה טיל אדיר ומדוייק לפינת השער, מבלי שחביב יצליח להגיע לכדור - 0:1.
· האליפות קרצה עוד יותר בדקה ה- 26. משה סלקטר מסר לברוך ממן, שנעצר ליד דגל הקרן באגף שמאל. כמו "מהנדס" אמיתי הוא הגביה את הכדור למרכז הרחבה, שם התנשא גבוה מעל כולם הבלם אלי כהן, שנגח "עם כל הלב" את שערו השלישי בעונה זו- 0:2 לחיפה.
41 דקות של הפוגה משערים ציננו קמעא את ההתלהבות עד שבדקה ה- 67 "נדלקו" היציעים הגדושים בשלישית.
· ממן פיתח התקפה נוספת, ארמלי, בהטעיית גוף, איפשר לרוזנטל לקלוט, וזה העביר לארמלי כדור עומק. זאהי לא צריך יותר מזה. הוא שעט קדימה ומ- 16 מטר הניף רגל, ובעט בתיחכום כדור גבוה מעל השוער ששון, שיצא לקראתו - 0:3.
· התבשיל החיפני תפח עוד יותר בדקה ה- 77. שוב ברוך ממן ב"בישול" השלישי שלו, שיגר את המגן איתן אהרוני לפריצת עומק. אהרוני, המרץ הבלתי-נלאה בו הוא ניחן, נעצר באגף ימין, ממש ליד רחבת כפר-סבא, ושיגר כדור מדוייק על פי השער. רוני רוזנטל החסון הדביק את מגינו, ובעט מקרוב לרשת - 0:4 לחיפה.
איש לא התרגש כאשר השער החמישי נפל דווקא מצידו השני של המגרש.
· אבי רן הדף בעוז כדור מסוכן לקרן. את כדור הקרן הקשית נח איינשטיין מימין, ויצחק מיימוני הקדים את בלמי חיפה, כדי לצמק בדקה ה- 83 ל- 1:4 לזכות חיפה.
· ואחרון חביב : שלום לוי, המחליף, גם הוא מצטרף ל"חינגת" הבקיעים. דקותיים מן הסיום, חילופי מסירות בין ארמלי ולוי, בסיומם מניף הקשר ממגדל העמק את רגלו האימתנית, ומ- 12 מטר בועט בעוצמה למרכז השער - 1:5 לחיפה.
כאן פרצו מאות רבות של צופים משולהבים למגרש, ורק במאמץ של כוחות השיטור והסדרנות, התאפשר לשופט עובדיה צבי לחדש את המשחק לשתי הדקות שנותרו, על מנת להשמיע, פורמלית, את השריקה האחרונה. זו בישרה את מה שהיה ידוע, בעצם, כמעט לאורך כל העונה : מכבי חיפה היא-היא אלופת המדינה לשנת 1985.

( יוסי גלזר - "חדשות הספורט")

הרכב כפר-סבא: אריה חביב (הוחלף ע"י אבי ששון בדקה 45),אדינגר, צמח, קירט, גדעון סיימון, גד מרגון, מייקל יפה, נח איינשטיין, תמיר בן-חיים, יצחק מימוני, איתן רביבו.