פטה- מורגנה. לפני עשרות שנים היה נוהג בשערי האצטדיון בקריית אליעזר שהסדרנים פתחו אותם רבע שעה לסיום כדי לאפשר למי שרצה לצאת, לעזוב בשקט. דרך אגב, המתינו בחוץ עשרות אוהדים שלא היה בידם לרכוש כרטיס והם נהנו חינם אין כסף מהדקות האחרונות.
ואם במקרה נפל גם שער, היה להם מה לספר לחבר'ה. מי שנכנס במקרה היום בדקה ה- 87 וראה את חדוות ההבקעה של יניב קטן, את חבריו התלויים עליו כשהוא משיל מעליו את חולצתו ו...סופג צהוב (מה יהיה הסוף עם זה?), היה בטוח שמכבי חיפה זכתה מינימום בגביע המדינה, מכסימום גביע אירופה.

עד כדי כך השתררה אוירת קרנבל באצטדיון וביציעיו, ולעזאזל רמת המשחק. והפעם, הצדק עם החיפנים שלקחו משחק בשיניים, הפכו משהו קל למדע בדיוני ובסופו של דבר זכו בצדק בנקודות, על חשבונה של קבוצת תחתית שלקח לה 50 ק"מ, מצומת אולגה, להרגע מהשקשוקים וכמעט יצאה ברכוש גדול. כמעט צפינו בעוד שוד לאור זרקורים, מהזן שרק חיפה יכולה להיכנע לו מול קבוצות שכונתיות שבאות לגנוב כותרות.

הצרות של חיפה התחילו למעשה אחרי הדקה ה- 25 כאשר לא הצליחה להוליך 0:3 ממצבים נפלאים. אם קולאוטי היה מממש את ההזדמנויות שניצבו בפניו והכדור האדיר של בוקולי היה "מתלבש" ברשת, הכל היה נראה אחרת. כי האורחים, שלזכותם ייאמר רק שאת שחקניהם ניתן לזהות לפי מספרי החולצות ולא לפי הפנים, לא באו לנצח.
סביר להניח שהבקעת השער המפתיע, בהתקפה הראשונה שהגיעו לקשר עין עם דוידוביץ ורחבתו (בדקה ה- 28!!) החדירה בהם אשליה שגם בלי כדורגל ניתן לנצח בחיפה. בעבר, כבר קרה למלבאסים שניצחו בלי לשחק- כמעט הצליח להם שוב.

לרוני לוי, מאמן חיפה שנראה די מודאג במהלך המשחק, והיו לו סיבות רבות לדאגה (נקודות, שטף משחק, חוסר יכולת להגביה כדורים מהאגפים ו...חוסר מזל) יש מספיק זמן, שמונה ימים, כדי להכין את קבוצתו למשחק הליגה החשוב מול מכבי תל-אביב בבלומפילד. נכון, פרטיזן "תקועה" ביום חמישי, באותו מקום ובאותה שעה, אבל כבר למדנו השנה שיש חיפה של הליגה ויש חיפה של אירופה.
היום "הגיעה" חיפה של מטה. כל כך למטה עד שבדקה ה- 84 אפילו "מלך האופטימיסטים"- גוסטבו בוקולי, הניף דגל לבן. הוא ניצב במרכז המגרש עם הכדור, איש לא היה במרחק של 20 מ' ממנו, כל פ"ת התגוננה ובמקום הגבהה לרחבה, שלח כדור רוחב סתמי ל...בודקה של רוני לוי. עד כדי כך היה היאוש גדול וחלפו רק שלוש דקות עד שנעלם, עם הבקעת שער הניצחון.

פתיחה רועמת ללא שערים

הכל יכול היה להראות אחרת אלמלא הפתיחה המוחמצת. החיפנים שיחקו מצוין בחצי הראשון של המחצית הראשונה. אלן מסודי, במרכז המגרש (סוף-סוף בלי הנעליים האדומות, עם צהובות) הלעיט את חבריו בכדורים, ניסה לפרוץ שוב ושוב קדימה אבל חבורת הכסאח של אייל לחמן העיפה אותו פעם אחר פעם, ללא תגובת השופט ערן פרוסט שגם הוא ירצה לשכוח את המשחק הזה.
בדקה השביעית קולאוטי ניצב מול רפי כהן, ממסירה מצוינת של דירסאו, ניסה לחלוף על פני השוער הותיק ונכשל. כהן הדף. חלפו רק שניות והפעם בוקולי הריץ את קולאוטי מימין, בעיטה מול שער חשוף לאגף הנגדי והכדור בחוץ. כנראה שקולאוטי בזבז את כל התחמושת בצמד מול קרואטיה.
בדקה התשיעית בעיטה חדה לפינה הנמוכה מרגלי מסודי ורפי כהן במיטבו, הדף לקרן ואת הסדרה סגר מסודי (19) שפרץ משמאל, הערים על מגנו, עומר קנדה, שלח לצד הנגדי ובוקולי שלח 'פגז' אדיר למרכז השער שפגע ברפי כהן והורחק.

באותן דקות משחקם של החיפנים שטף, גם אם לא תמיד הדיוק היה המרכיב הראשי במסירותיהם. ואז הגיעה הדקה ה- 28 והאורחים, אחרי הגבהה של עידן סרור, הרחקה גרועה של הגנת חיפה ובעיטה מדוייקת מרגלי שייח קדיאגה לפינה הנגדית הוליכו לפתע 0:1 ואז התחולל המהפך. נא לא לטעות, לא ביחסי הכוחות במגרש.
חיפה המשיכה לשלוט אבל למשחקה חדרו חיידקי חוסר הביטחון, וזה היה האויב הכי גדול שניצב בפניהם. עד להפסקה חיפה כבר לא הריחה את שערו של כהן, וגם רבע שעה אחרי ההפסקה, האלופה שלטה ו...נעלמה. כפי שציינתי, פטה-מורגנה.

יותר מדי שחקנים הפגינו הערב יכולת חלשה. בעיקר גוסטבו בוקולי שהשקיע המון, גמע קילומטרז' שלא היה מבייש מכונית מירוץ עם תפוקה מועטה. גם ליניב קטן, להוציא את צמד השערים המנצח, היו דקות רבות בהן נראה חסר אונים מול הבונקר האורח.
אי אפשר לציין שחקן בולט במיוחד. השוער ניר דוידוביץ, לטעמי הגיבור של הכדורגל הישראלי בשבוע האחרון, ולא בגלל מבצע הצלה יוצא מהכלל, לא נזקק ליכול רבה. פ"ת מיעטה להסתובב בקרבתו.
המגנים, אלון חרזי וחיים מגרלשווילי העזו יותר בארבעים וחמש הדקות האחרונות ואז גבר הלחץ החיפני. הגבהות כדורים? לא הפעם. רובן ככולן נתקלו בגוף ההגנה הכחולה.
לבלמים, קינן ואולארה כמעט ולא הייתה עבודה וביום חמישי יחזרו לתפקד טוב יותר. הצ'ליאני, באין לחץ עליו, שלח כדורים ארוכים מדודים.

בקישור "גילינו" שחקן חדש-ישן. לצד דירסאו הטוב, פנים חדשות למשחקו של חבייאר אנדרסון. המון ביטחון עצמי, כנראה בעקבות הביקורות הטובות והצטרפות משפחתו, כדרורים ברזילאים אופייניים אך בסך הכל לא יעיל בעזרה להתקפה. הוחלף במחצית על ידי ליאור רפאלוב שלא הפגין את כישוריו, מלבד התלהבות.
חיפה איבדה את דירסאו (פציעה במפשעה וחומרתה תתברר רק ביום ראשון) ואת מקומו תפס עבאס סואן שכמעט וכבש, בבעיטה מהסוג שמכירים, וגם הפעם רפי כהן זינק כפנתר והדף לקרן בלתי מנוצלת. בכלל, חיפה זכתה לקרנות רבות ולא עשתה עימן מאומה, תופעה שחיפה ודאי תמשיך לעבוד עליה.

בדקה ה- 61 הציצה אלת הצדק מבעד לעננים ןחייכה לחיפה. רפאלוב הסיט "קטנה" לקטן ששלח כדור מדויק לפינה הרחוקה ואיזן ל- 1:1 וכמו פ"ת במחצית הראשונה, עד לכיבוש חיפה לא הגיעה ולו למצב אחד.
בדקה ה- 80 רגע של מחלוקת, מיני שערוריה. קטן פרץ לבד מול רפי כהן שיצא משערו כנשוך נחש, החיפני בעט והכדור נראה פוגע בידו, הרחק מחוץ לרחבה. פרוסט הכניס את ידו לכיס האחורי הימני, ביקש לשלוף את ה"אדום" אלא שתחנוני שחקני פ"ת שיכנעו אותו לגשת לקוון דני קרסניקוב וזה לחש לשופט הראשי שהכדור נהדף בחזהו של השוער.
כאמור, בדקה ה- 84 בוקולי הניף דגל לבן, סואן כמעט כבש ואז הוגבה כדור פשוט לרחבת פ"ת ומהראן אבוריא הדף את הכדור בידו, כאילו היה כדורעפן. גם את ההדיפה הזאת פרוסט לא ראה וגם במקרה הזה קרסניקוב הציל ואותת לו לפנדל, הראשון שחיפה מקבלת העונה.

קטן לא התרגש, שלח את רפי כהן לצד ימין, השכין את הכדור בצד השמאלי ויאללה, לחגיגות. ומי שעדיין לא מבין עד כמה הניצחון הזה חשוב, לנקודות ולמוראל, חייב היה לראות כיצד חמישה חיפנים, בוקולי, קולאוטי, רפאלוב וקטן פורצים מול מגן אחד בתוספת הזמן ומבזבזים את ההזדמנות. ביום כזה העיקר הנקודות. עם 12 נקודות ומשחק חסר אפשר להתחיל ללכת לכוון המכולת.
מילה על האורחים. חבורת אלמונים לוחמת ותו לא. האוהדים החיפנים גילו התענינות במאור בוזגלו, המושאל הטרי מקבוצת הנוער החיפנית. אכן, מספר 30 נראה מתרוצץ ללא תועלת. לא משהו שחיפה חששה ממנו.

הרכב הפועל פתח-תקווה: רפי כהן, עומר קנדה, זאב חיימוביץ, הרצל לוי, מהראן אבוריא, עידן סרור( יניב לוזון/ 88), אחמד קסום, שייח קדיאגה, מאור בוזגלו, סעיד מקאסי( אלנתן סלמי/ 86), שמעון אבו-חצירא ( מוטי קקון/ 77)