לא זאת הייתה כוונת המשורר כאשר הגה את רעיון המעצורים. מכבי חיפה לא צריכה להיות ה"מעצור" של הליגה ובכל פעם שאיזו קבוצה כזו או אחרת "תשתולל" ותנצח ארבע פעמים ברציפות, יגיעו הירוקים וישימו קץ לתופעה.
זה קרה לפני חודש מול מכבי תל-אביב שהגיעה אף היא למשחק ביתי בבלומפילד כשמאחריה ארבעה ניצחונות, הוליכה 0:1 וחיפה השוותה, והנה שחזור כמעט מדויק באשדוד. למי שעדיין מפקפק, חיפה חייבת להיות הקבוצה שאותה יצטרכו לעצור, כפי שניסו בשלוש השנים האחרונות, ללא הצלחה.

כדי שזה יקרה, האלופה חייבת לשחק הרבה יותר טוב מאשר מול אחת ממפתיעות הליגה. חיפה יכולה לשאוב עידוד מהעובדה שקבוצה דוגמת אשדוד מאיישת את הפסגה כי ברור שאי אפשר לאחוז ב"שפיצים" של הכתר, כאשר במשחק ביתי לא שולטים בקצב המשחק, מתגוננים ולא מצליחים לנצל יתרון מספרי לאורך 38 דקות במחצית השנייה.
לרוני לוי היו כוונות טובות. הוא הציב הרכב סופר- התקפי עם קולאוטי, ארבייטמן, רפאלוב, קטן ומי לא. גם לשחקנים היו כוונות מצוינות לנצח ב"מגרש הביתי" באשדוד, המאיר להם פנים בדרך כלל והפסידו בו רק פעם אחת מול המ.ס.

הבעיה החלה ב"דבק" בין חלקי הקבוצה השונים. מרוב עצים (חלוצים) לא ראו את היער (הזדמנויות) וניתן היה לספור אותן על כף יד אחת. עוד הוכחה שלא חשוב אם ישנם 3-4 חלוצים עקרים או אחד תותחן.
מנגד, אשדוד לא שלטה במשחק והצליחה ליצור יותר מצבי איום, הרבה בזכות שי הולצמן, ה"כבשה השחורה" של חיפה. בדרך כלל הוא אהב שאריק בנאדו שומר עליו, אך גם היום, הספיקה לו פריצה אחת בה עבר בקלות את צמד הבלמים, אלון חרזי ודקל קינן ו"בישל" שער נוצץ לעידן שריקי בדקה הכי קריטית- בשניית הסיום לפני שיורדים לחדרי ההלבשה לשתות כוס תה חם. הפעם, התה הפך מר ולא בגלל ששכחו להוסיף לו סוכר.

חיפה ראויה למחמאות, לא בגלל התוצאה כמו בגלל יכולתה להסתגל העונה למצבים שלא תמיד היא ניצבת בפניהם. לא קל לשחק כאשר סופגים שער בדקה קריטית (כאילו שקל אם סופגים בדקות אחרות...) ועוד יותר קשה כשחקן מרכזי דוגמת גוסטבו בוקולי מורחק בגלל רגע שטותי ומשאיר את חבריו במשך 38 דקות ל...שלוט בקצב המגרש, להשוות ולחלץ נקודה שהגיעה לה.
הרחקתו של בוקולי הוותה את השיא מבחינת חיפה. קשה היה לשחקניה, בעיקר לקטן, קולאוטי, ארבייטמן ובוקולי, להסתגל למשחק המשונה של שחקני אשדוד שלא זכה מספיק לתשומת ליבו של השופט טבריזי. כמה וכמה פעמים בלמי אשדוד, בעיקר גורה טל גבה הקומה והמגן אדיר טובול ממש נתלו על החיפנים ומשכו אותם לקרקע. אמנם, טבריזי שרק אך קצב המשחק הואט וחיפה יכלה רק להתגעגע לקצב כשהיא משחקת באירופה ושחקני היריב לא מהרהרים אפילו לעצור אותם בידיים.
בוקולי שילם את המחיר. הוא פרץ לרחבה (52), ספק הוכשל על ידי גונזאלבס וכשחזרו השניים להתייצב זה מול זה, לבלם היה מה לומר לעמיתו הברזילאי והאחרון התפתה ולחץ את פניו. הבלם התפתל כאילו עקרו לו שן ללא הרדמה וגוסטבו החייכן הורחק באדום. גם אם היה סופג צהוב היה רואה אדום בעיניים כי בדקה ה- 22 כבר ראה את הראשון. ל"מלך המופלים על הדשא" אי אפשר לבוא בטענות, מלבד אולי להזהירו לא להתעסק עם שחקנים בינוניים ומטה.

רוני לוי ודאי לא יתעכב בתדרוך השבועי על אופיה הנוח של אשדוד שעשתה הרבה כבוד לחיפה ושילמה ביוקר. המקומיים, עוד לפני שהם עולים למשחק הם מחשבים את קצם לאחור, כמו חתולים. מבקשים לשמוע את שריקת הסיום עוד בטרם נשרקה שריקת הפתיחה.
במחצית הראשונה ניתן היה להבין אותם. הלחץ החיפני שיבש כל ניסיון אשדודי לפתח משחק מסירות וחניכיו של אלון חזן התבססו על פריצות עומק שהביכו לא אחת את חיפה.
מנגד, יניב קטן, בעיקר הוא, עשה באגף הימני ככל העולה על רוחו, רפאלוב ליהטט באגף השמאלי וחסר היה הגרוש ללירה כדי שגם קולאוטי ישתתף בהטרדתו של סמי אג'י, שוער אשדוד שהיה היחיד שהחזיק את חבריו בתמונה.

בשורות חיפה בלטו הפעם המגן אייל משומר שכל שעה וחצי של משחק מקרבת אותו לחולצת המגן הימני בנבחרת, דירסאו הבלתי נלאה ולעיתים הבלתי מדויק, רפאלוב (רק במחצית הראשונה), קטן (רק במחצית הראשונה ובסיום) ושלומי ארבייטמן (רק במחצית השניה).
השער של ארבייטמן שקיבל "מתנה" מבלם אשדוד, גורה טל, מוכיח שהבחור צובר ביטחון ומתעסק בכדורגל נטו. גם השחרור משרות צבאי שלא גורם לו להטלטל בין הרס"ר בבסיס ל"רס"ר" בקבוצה, מוסיף לו המון. רואים שקשה יהיה להוציאו משווי משקלו ודווקא "רגוע" ממנו (בוקולי) לא שלט והשתמש בידיו ביתר יעילות מאשר ברגליו...
יכולת לא רעה לגמרי הפגין גם חיים מגרלשווילי שחזר לעצמו והזכיר בפריצותיו הסוחפות שהספסל לא השכיח ממנו את היכולת שהביאה להכרזתו כתגלית העונה לפני שנתיים. כעת חיים גם מבין מדוע עדיף להמתין להזדמנות, ולא פה ושם, כדי להיות בהיכון כאשר רוני לוי זקוק לו.

כל המשחק התנהל תחת אוירת חג המכבים. חיפה לא נוצחה בשמונה משחקי ליגה רצופים, לאלון חזן זה היה משחקו השמיני והיום, נר שני של חנוכה, כל קבוצה הדליקה נר ושרה את ה"מעוז צור ישועתי" שלא הגיע אלא מרגליהם של שריקי וארבייטמן.
אשדוד פתחה את מסכת ההתקפות הספורות והמסוכנות שלה (דקה 6) כאשר הולצמן שלח כדור רוחב ליניב עזרן שהסתנן, אילץ את דוידוביץ לזנק ולבסוף לשמוע את השריקה לנבדל.
בדקה התשיעית קטן בעט מצוין, חזק ומדויק ואג'י זינק והציל שער בטוח. דוד רביבו בחן את מוכנותו של השוער הלאומי, בעט מ- 18 מ' ודוידוביץ בקושי הדף (14(. שלוש דקות מאוחר יותר, קטן הגביה "קטנה" לראשו של רפאלוב שנגח היטב לפינה השמאלית- הכדור חמק סנטימטרים ליד הקורה.
שלוש דקות למחצית, רפאלוב שסבסב את אמיר אלקריף שוב ושוב, ברח ממנו בעורמה ושלח "פצצה" לפינת השער- אג'י שוב גרם למפח נפש והציל.
ואז הגיעה שניית הסיום למחצית, הולצמן שעט משמאל, חלף בקלילות על פני חרזי וקינן שנזעק לעזרתו, הכניס כדור למרכז ועידן שריקי, מחמישה מטרים ירה פנימה, למרות שדוידוביץ הספיק לגעת בכדור- 0:1 לא מעודד לחיפה.

את המחצית השנייה פתח בוקולי בצליעה, תרתי משמע, וכשחיפה נותרה בעשרה שחקנים, כולם תהו: לאן ?
בדרך כלל חיפה אינה אוהבת שמרחמים עליה, וכך גם הפעם. ארבייטמן התעורר, פרץ מצוין (63) וכדורו פגש את הכפפות של אג'י. לעידן שריקי ניתנה הזדמנות גדולה להשאיר את תקוות חיפה מאחור. הולצמן שלח לו בינות לרגלי חרזי וקינן, משומר רדף אחריו אבל דוידוביץ סגר היטב והשאיר את הצ'אנס פתוח.
חיפה השתלטה לחלוטין על המגרש וכאן ניתן היה להבחין בהבדל הגדול בינה לאשדוד. הכושר הגופני, למרות הפיגור המספרי.
בדקה ה- 70 קטן פרץ מימין, הזכיר לגונזאלבס שגם בשנה שעברה, כששיחק מול מכבי תל-אביב, עבר אותו בקלות, בעט לרגליו של גורה טל ש"בישל" לארבייטמן וזה ירה כדור לפינה הרחוקה החשופה ואיזן את התוצאה.
ארבייטמן יכול היה לחולל מהפך, משומר הגביה (72) ושלומי נגח מתוך פקעת החוצה. אלופת התיקו (חיפה) הדביקה את אשדוד ב"וירוס" ולראשונה העונה סיימה בחלוקת נקודות.
חיפה, חיפה, עיר עם מעצורים.

הרכב אשדוד: סמי אג'י, אמיר אלקריף (אלפסי/ 46), כריסטיאן גונזאלבס, גורה טל, אדיר טובול, יוסי אופיר (מסאי דגו/ 85), עידן שריקי, עידן מליחי, דוד רביבו, יניב עזרן (ינון ברדה/ 90), שי הולצמן.