הכי קל ל"רדת" על כל מה שהיה צבוע הערב בירוק בקריית אליעזר.
תבוסה קשה , שנייה ברציפות, לבעלת הבית שביתה- מבצרה הפך בתוך שמונה ימים למסננת. התרחקות מהצמרת הגבוהה ואולי, הערב ראינו חילופי אלופות בקריית אליעזר, ולא בגלל פער אחת עשרה הנקודות שנפתח.
עכשיו הכי ברור שהאלופה אינה מסוגלת, בשלב הנוכחי, להתעסק בענייני אליפות ואחרי שלושה הפסדים רצופים המטרה הראשונית היא לייצב את השורות ולא לחפש אשמים. אם היו לה הערב את הברק של יוסי בניון והנחישות של הטניסאית שחר פאר, שנכחו הערב ביציע הכבוד, אולי התמונה הייתה שונה.

התסריט כמעט וחוזר על עצמו בכל משחק. היריבה כובשת שער מהיר בפתיחה, חיפה מתפתה לעלות כדי להשוות, מפקירה את ההגנה הרעועה וסופגת נוק- אאוט בזמן קצר, ואז המחצית השנייה הינה לפרוטוקול בלבד.
ההפסד השישי, כמו החמישי, אופיין הקלות שבה האורחים השיגו את השערים, ועוד יותר בקשיים שיש לחיפה כיום בהבקעת שערים. מפלס הביטחון של שחקניה ירד פלאים, והיא כמעט ואינה מאיימת על שער היריב. לכל היותר מטווחת אותו מרחוק בכדורים לא מדוייקים.

במחצית השנייה, אחרי שהמשחק הוכרע וחיפה חיפשה שער כבוד לפחות, את הבעיטה הראשונה והאחרונה לעבר שערו של איציק קורנפיין בעט יניב קטן מטווח אפס, אחרי שגיאה בהגנה, וגם זו הייתה עטופה בחוסר מזל כי הכדור חמק החוצה.
לעומתו, שתי בעיטות נהדרות מרגלי טוטו תמוז, נבעטו לקורות הנגדיות וחדרו לרשתו של תום אל- מדון והן שהכריעו את גורל המשחק המסקרן שהחל בקול תרועה גדולה והסתיים כאשר החיפנים מביטים בעצב אחד על חברו, ואינם מבינים כיצד הם רוצים ולפי שעה אינם יכולים. אלופה עצובה.

ירושלים הייתה ראויה לניצחון ולו בגלל יכולת אישית של מספר שחקנים. בראש וראשונה, מיכאל זנדברג. ארבע השנים בחיפה שדרגו את רמת משחקו לבלי הכר. לפחות במחצית הראשונה של המשחק, היה בכל מקום במגרש וגרם כאבי ראש רציניים להגנה החיפנית שגם כך נראתה חדירה.
ג'וגה רומאליו ומילובאן מירוסביץ' עשו את כל ההבדל בין חיפה לירושלים. בכלל, הקישור האחורי של בית"ר היה עדיף אלף מונים על זה של חיפה, בפרט כאשר חבייאר דירסאו שלנו, נקלע ל"ערב שחור" במיוחד ולא הפיק מעצמו את היכולת הרגילה. גם רביד גזל "שחה" מול עמיתיו, כך ששליטת ירושלים במרכז המגרש יצרה עבורה חגורת ביטחון.

ואולי זה היה קלף הניצחון של ירושלים. בשעה שאייל משומר ואדורם קייסי ניסו לעלות למעלה פעם אחר פעם, שני המגנים הירושלמים, יואב זיו ורוני גפני, כמעט ולא עברו את קו האמצע. יחד עם שמעון גרשון ותומר בן- יוסף (אריק בנאדו הוחלף כבר בדקה התשיעית) לא היה לקולאוטי ומסודי שום סיכוי. אם כבר הקישור הצליח להעביר כדורים קדימה, החלוצים החיפנים נתקלו בחומה בצורה, נהנית מעודף מספרי מוחלט.

בשורות חיפה אי אפשר לציין ולו שחקן אחד. כאמור, ההגנה סופגת ומתמוטטת בקלות, ועצוב לראות שחקנים בעלי ניסיון עצום, נכללים מהערב בקטגוריה של "ההגנה הכי חלשה בליגה". בלתי נתפס אך מציאותי. 29 שערים ב- 19 מחזורים ? מדהים !!
השוער תום אל- מדון אינו אשם בשום שער שספג. היו לו שתי הצלות גדולות. יום רע במיוחד לבלם רפאל אולארה ששום פעולה שלו לא צלחה וגם אדורם קייסי נחלש. בוקולי עדיין לא חוזר לעצמו, קטן איבד את מלאי הביטחון שצבר ובסך הכל, חיפה המשיכה לאכזב את מי שציפה ממנה להציל את הליגה. סליחה, כרגע עליה לדאוג לעצמה.

ומעניין שירושלים, עם התוצאה המצוינת שהשיגה ולמרות הסדר היחסי במשחקה, לא מזכירה בכלום את חיפה משלוש העונות הקודמות. כבר במאזן הנקודות שלה ניכר ההבדל. הירושלמים כבר איבדו 19 נקודות וזה המון, אך מה איכפת להם מאחוזים כאשר עיניהם נשואות ל"הרוג שתי צפורים במכה אחת"- לגזול מחיפה את רצף התארים ולחגוג אליפות אחרי שמונה שנים. לנו, החיפנים, נותר רק להרהר בקול רם: איך זה שלא זוכים באליפות כל כך הרבה זמן ?

כל ה"אקשן" התרחש במחצית הראשונה. התחיל בדקה התשיעית מכלום. טוטו תמוז התנהל עם כדור במרכז ולפתע ירה כדור מסובב שפגע בקורה השמאלית התחתונה וניתז לרשתו של אל- מדון המזנק- 0:1 מדהים.
חיפה חיפשה שוויון מהיר ואו-טו-טו כבשה. דירסאו (12) הגביה למסודי באגף השמאלי שירה מהאוויר לידיו של קורנפיין הבטוח. אל- מדון עצר כדור מסוכן ביותר אותו בעט מירוסביץ וההחטאה של המשחק, למזלה של חיפה הגיעה מכוונו של הברזילאי החדש של ירושלים, קלבר טיינה (שוונק) שקיבל כדור פז מזנדברג, אחרי שזה חלף על פני משומר וחרזי, ובעט לגופו של שוער האולימפית האמיץ.

בדקה ה- 27 קורנפיין ניצב במקום הנכון כדי להדוף טיל מונחה שנשלח לעברו מרגלי בוקולי ושלוש דקות מאוחר יותר, קטן ניסה את מזלו, ממסירה של גזל- החוצה.
ואז, בתוך שלוש דקות התחוללה 'רעידת אדמה' בהגנת חיפה. מירוסביץ הקשית מעל אל- מדון שהדף נכון, שוב התקפה ירושלמית ותמוז, בנון- שאלנטיות, הגיע לקו ה- 16 ללא הפרעה או ליווי צמוד ובעט במדוייק לקורה השמאלית ולרשת- 0:2 שחיסל לחיפה חלום לצאת למחצית השנייה אופטימית יותר.
על סף המחצית, תמוז עבר את אולארה בקלות ורגל חיפנית מנעה שער שלישי, וגם זה לא לזמן רב. כדור שהוגבה מצד ימין מצא את הבלם תומר בן- יוסף נוגח את השלישי ושם קץ לאשלייה החיפנית.

המחצית השנייה נראתה מיותרת לכולם, והיחיד ששילם מחיר כבד היה מירוסביץ' הפעלתן שבדקה ה- 87 חשב כנראה שחיפה עדיין מסוכנת. הוא נכנס בצורה פראית ברגליו של בוקולי ואלון יפת, שלא האמין שינהל משחק כה חד- צדדי ואנמי, שלח את הקשר הירושלמי החוצה.
רוני לוי נותר עם הבעיה: מה עושים כדי למנוע את ההדרדרות הגדולה, עשרה ימים לפני ההופעה מול צסק"א מוסקבה ? מי ש"בישל" לחיפה שלוש אליפויות רצופות, ימצא גם את הפתרון לזה. הסבלנות משתלמת, למרות המחיר הכבד.

הרכב בית"ר ירושלים: איציק קורנפיין, יואב זיו, שמעון גרשון, אריק בנאדו ( תומר בן-יוסף/ 9), רוני גפני, גל אלברמן, ג'וגה רומאליו ( קובי מויאל/ 81), מיכאל זנדברג, מילובאן מירוסביץ', טוטו תמוז, קלבר טיינה- שוונק ( טוטו רושל).