ב- 30 במאי 1987 הגיעה לקריית אליעזר קבוצת בני- יהודה עם מאזן מיוחד במינו: לאורך 29 מחזורים שום קבוצה בליגת העל לא הצליחה לנצח אותה וחסרו לה רק 90 דקות כדי להשלים משימה נדירה, עונה שלמה ללא הפסד.
אל דאגה, ה"זהובים" לא עמדו על סף זכייה באליפות. עם כל ההישג מעורר ההערכה, הם דורגו במקום השני בלבד במרחק 15 נקודות מהמוליכה, בית"ר ירושלים. וגם במשחק האחרון, ניסה המאמן יצחק שניאור ל"גנוב" נקודה ולהיכנס לספר השיאים של המועדון ואולי הכדורגל הישראלי.

מכבי חיפה לא התחשבה ברצונו של המאמן הוותיק ופירקה את קבוצתו לרסיסים- 2:5 שלא הוביל לשום מקום.
ההקדמה הארוכה נועדה להדגיש מה קרה הערב בקריית אליעזר. כל השבוע פמפמו לאוהדים שהנה הולכת ומתרגשת עלינו חוויה מ"עולם אחר", ניסו להחזיר לחיים כל מיני משחקים מהעבר, ו"בום"- המשחק הכי גרוע שנערך אי פעם בין שתי ה'אחיות' על משטח הדשא בקריית אליעזר. בדוק. חבל ששופטי הקו נאלצו לבדוק, לפני ובמחצית המשחק, אם ברשתות התהוו חורים. איך יהיו חורים אם הכדורים אפילו לא הריחו את הרשתות ? הטבלה שיקרה בגדול. ואולי אבי נמני צדק כשאמר שת"א לא בנויה לתואר וחיפה טובה יותר ?

עד כדי כך המשחק היה ירוד ברמתו וחסר אירועים בסיסיים. לא היה ממה להתפעל כי שתי הקבוצות לא יצרו מצבים בכלל, ואם פה ושם נוצרו שינויים בלחץ הדם, רק בגלל טעויות בודדות בהגנה.
...ולמכבי תל- אביב היו פחות טעויות בהגנה, כי כל הקבוצה הגיעה ב"חבילה אחת" כמגננה. כבר לפני המשחק היה ברור, על פי דבריו של מאמנה, אלי כהן, שהוא יעשה הכל כדי להרוס את המשחק הזה.
ומי שנזקק הערב להוכחה מה ההבדל בין מאמן ותיק ללא רזומה עשיר למאמן צעיר עם הישגים כבירים, קיבל אותה הערב. מול רוני לוי שניסה לנצח את המשחק בשיניים, והשתמש בכל הכלים ההתקפיים שעמדו לרשותו, הציב כהן מערך שהסביר יותר טוב ממילים, מדוע הקהל בורח. סגנון משחק מיושן, המבוסס על עבירות רבות, האטת קצב המשחק והסתגרות בהגנה, מלמד על פחדנות לשמה.

וכל זאת, כאשר חיפה עם פחות מחמישים אחוזי הצלחה, אחרי שני הפסדי בית מחפירים וחוסר יכולת לכבוש בבית מזה 324 דקות רצופות. מלבד בית"ר ירושלים, כולם הפסידו הערב בחיפה: המקומיים את הסיכוי לפרוץ קדימה, לפחות בין ששת הראשונים לקראת הסיבוב השלישי, ה"צהובים" שהפסידו שתי נקודות בניסיון להיצמד לירושלים, ובעיקר הצופים המאוכזבים שהורגלו לראות קבוצות צמרת סטייל חיפה בשש השנים האחרונות, וקיבלו את מכבי תל אביב המפוחדת והמתגוננת. פויה.

חיפה לא יוצאת נקייה לחלוטין מהתיקו העקר משערים. היא יכולה למצוא נחמה רק בעובדה אחת: ההגנה התייצבה וכבר 315 דקות לא ספגה ( כולל צסק"א), וזו כבר בשורה טובה.
בניגוד למשחקים מול קבוצות תחתית שבאו להסתגר ול"עקוץ", הפעם לא נשקפה לחיפה סכנה. ההתקפה והקישור של ת"א לא נראו כמי שבאו לעקוץ- יותר כדבורים בפנסיה. משחקים מהסוג הזה, כביכול "חמים" הסתיימו בעבר עם ים של עבירות וכרטיסים. גם באלה ת"א ניצחה בגדול. חיפה ביצעה רק שמונה עבירות במהלך כל המשחק לעומת 17 של האורחים. שמונה עבירות ? פעם, בבלומפילד מול מכבי ת"א ועם אייל צור כשופט, חיפה סיימה עם שמונה כרטיסים צהובים ואדום אחד !

וכל זה בגלל שהחלק ההגנתי של חיפה לא נזקק למאמץ. קחו לדוגמא את ניר דוידוביץ. הוא נגע ממשית בכדור מסוכן בדקה ה- 87 כשאבי נמני סיכן את שערו בבעיטה חופשית. עוד שלוש דקות היו "שוללים" ממנו את הפרמייה וטוענים שלא מגיעה לו, כי לא השתתף במשחק...
אנדרסון וחרזי, בעיקר האחרון, המשיכו לתחזק את ההגנה כראוי. למגנים, משומר ומגרלשווילי היה משחק פושר. לאחרון שיחק המזל (73) כשאיבד כדור למשה ביטון שפרץ לבד מול דוידוביץ, התבלבל ובעט 30 מ' מטווח שער חיפה.
כדורים רבים, רבים מדי, אבדו לחיפה במסירות לא מדויקות. ה"ירוקים" ניסו להעביר כדורים מאגף לאגף, אך במקרים רבים לא התחשבו בתנאי מזג האוויר, והכדור חמק לחוץ בגלל המשטח הרטוב ולא הגיע ליעדו. או שהגיע לרגלי היריב שלא הבין מה צריך לעשות עימו.
איש משחקני המערך הקדמי לא בלט, לא הביא את השינוי המיוחל אך אי יכולתם להשתחרר ממלכודות הנבדל הרבות ( למעלה מעשרה !!) היו בעוכרי החיפנים שנגררו לקצב של "תל- אביב הקטנה" ושילמו על כך בשתי נקודות יקרות נוספות".

ואם בחיפה לא נמצאו מצטיינים, על אחת כמה וכמה בין האורחים. חבורה בינונית, חסרת מנהיג ומחץ, שחיפתה על מגבלותיה במשחק הגנה אפרורי ויעיל, כי חיפה עזרה.
בשורה התחתונה: האירוע הבולט והמצער של המשחק, פציעתו של יניב קטן בדקה ה- 37 שאילצה אותו לנטוש את המגרש בגלל פציעה בעינו. אולי איתו, חיפה הייתה מסוגלת לגנוב שער, לא בטוח. עוד משחק ליגה ותו לא.

הרכב תל אביב: קאלה טברטקו, שירן ייני (ליאור ז'אן/ 46), אבי יחיאל, מילאן מרטינוביץ, אורי שטרית, משה מישאלוב, דיאן איליץ', ג'ובני רוסו, יוסי שבחון ( אבי נמני/ 66), עומר פרץ ( מילאן מרדיקוביץ'/ 72), משה ביטון.