גבירותי ורבותי, תתחילו להתרגל. עד להודעה חדשה מכבי חיפה כבר לא "מקוללת" כאשר היא מתייצבת ליד הנקודה הלבנה. משום מה, כולם מעדיפים לזכור תסריטי אימה משנים רבות לאחור, ושוכחים שגם בעונה שעברה, מול מכבי פתח תקווה ברבע הגמר מכבי "דוידוביץ" חיפה העיפה את היריבה ב...פנדלים. אז בבקשה, בפעם הבאה לא להתרגש, לא להתייאש ולהתחיל להבין שגם אלת המזל סוף- סוף מבינה שהיא צריכה ללכת עם הטובים יותר.

חס וחלילה, לא שחקני מכבי חיפה אמרו על עצמם שהם טובים יותר. הסניגור שלהם היה השבוע, לא אחר מאשר...יוסי מזרחי, מאמנה של בית"ר ירושלים שבכל הזדמנות דאג להזכיר שסגל השחקנים של האלופה היוצאת, טוב יותר.
ולא הייתה כאן מלחמה פסיכולוגית. למרות שבית"ר תזכה באליפות, הערב בקריית אליעזר חיפה נראתה הרבה יותר טוב. לא, לא, שלא יתקבל רושם שהיא הבריקה או הפגינה משחק שובה עין או יוצא דופן.
אך לרגע לא נראו חמש עשרה נקודות ההפרש בטבלה. אדרבא, ירושלים באה במטרה מוצהרת ל"גנוב שער", עשתה זאת, אך לא היו לה את הכלים להתמודד עם ה"מצרך" הכי חשוב שחניכיו של רוני לוי הביאו למשחק: הרצון להשאיר את בגדי הים בנפטלין ולא לאוורר אותם בשלב כה מוקדם של העונה ההזויה הזאת.

אם חיפה הייתה מפסידה את המשחק הזה, היה נגרם לה עוול משווע. שוב, לא בגלל הרמה אלא בגלל הרצון ובגלל היריב שנכנע בקטע המנטלי.
עבאס סואן כזה, אם הוא היה מפונק וממשיך לכעוס על רוני לוי שהוציאו במשחק מול אשדוד בדקה ה- 39, לא היה מצליח להפגין את רוח הקרב ההירואית שראינו ממנו. בדקה ה- 120 הוא נראה כאילו המשחק התחיל, ומספר שמונה ירוק הגיר פלגי זיעה שהיו מעלים את מפלס הכינרת, לו הזרימו אותה אליה. מספר אחת במגרש, קמיקזה במלוא מובן המילה. ואחרי מופע המסירות שלו עוד היה לו כוח לרוץ ולהציל את חיפה ולהבקיע את הפנדל הראשון, אחרי שתי החטאות או הצלות נפלאות של קורנפיין.

ליד סואן נראה גם דירסאו טוב בהרבה. לחולייה הנגדית של בית"ר, שממילא נסוגה לאחור כדי לשמור על שערה, וסיכנה מאוד את שער חיפה, לא היה סיכוי מול שני "מכסחי הדשא" האלה שהשלימו האחד את השני.
אם להישאר ליד הקישור, לגוסטבו בוקולי היו פעולות יפות לצד פחות טובות. הבחור מתחיל לסבול מ"דעת קהל" שלילית קרי: יותר מדי מדברים שהוא מתחזה בעת שהוא מוכשל, ולא שורקים לטובתו. והירושלמים ידעו מהיכן תגענה הצרות. בואטנג לקח אישית את דירסאו, זנדברג ואמסלם הותיק את בוקולי. מחשבה בריאה שלא תמיד הוכיחה את עצמה.
חבל שליאור רפאלוב נקלע ליום לא מוצלח וכל פעולה שלו נכשלה. במחצית רוני לוי החליפו בארבייטמן, וחיפה כבר נראתה הרבה יותר טוב. עדיין לא מבריקה אך תוקפנית ונחושה. אם אציין שבמחצית הראשונה חיפה לא בעטה ולו פעם אחת למסגרת תאמינו ? תאמינו !

החלק המוצלח של חיפה, ומדובר בתהליך של חודש רצוף, ההגנה התייצבה. הפכה לבאנקר ולא לבונקר. דוידוביץ תמיד נוסך ביטחון, הערב היה יומם של אייל משומר המצוין (איזה "בישול" לארבייטמן, תענוג לעיניים, תאווה לחיך...) ואלון חרזי. לא במקרה שניהם נאלצו לנטוש את המגרש, דקות ספורות לפני סיומו, עקב מתיחות בשרירים. משומר היה נפלא והוכיח שרכישתו מוצלחת ולחיפה מגן ימני לשנים רבות. שעיטותיו וניידותו היו נפלאים.
הסניור של הליגה, חרזי, התחיל כבלם, חיסל כל סכנה אפשרית ובמחצית השניה התפנה לסייע להתקפה במסירות ארוכות טווח.
את המערך הטוב השלימו דקל קינן ש"חיסל" את קלבר שוונק הברזילאי ואת מחליפו, טוטו תמוז שיכול היה להיזכר בערגה בהופעתו הקודמת בחיפה. כאן הוא כבש את שעריו האחרונים...
לא פחות חשובה תרומתו של אדורם קייסי. בהגנה, טוב ואי אפשר להערים עליו, בנושא המסירות לחברים- נו, עוד קצת סבלנות ויחזור לעצמו.

מי שסבל מהמשחק הנסוג של ירושלים, רוברטו קולאוטי ויניב קטן. הראשון לא הצליח לגרום לכך שאריק בנאדו יתאמץ. הבלם הבינלאומי של חיפה לשעבר, ביצע את העבירה הראשונה שלו רק בדקה ה- 54, תופעה נדירה ברזומה העשיר שלו. אחר כך חזר לסורו.
קטן דווקא התחיל היטב ונקלע לעליות ומורדות. בערב שכזה, חסר היה לו שהחטאת הפנדל שלו תגרום להדחת חיפה. יש חברים- יש מכבי.
כאמור, ירושלים ניסתה לצאת מקריית אליעזר בשלום. מעולם לא הפסידה כאן וגם הפעם חשבה ששער יתרון יספיק לה לפורר את הגנת חיפה. מאז ה- 0:3 המפורסם, דברים זזו בחיפה. חטפה שער ? היא כבר ילדה גדולה ותדע להחזיר.
יוסי מזרחי, לשעבר שוער ענק שגרם במו ידיו לאובדן ה"דאבל" האפשרי הראשון של חיפה (1985) הציב שלושה קשרים הגנתיים במטרה להשתלט על מרכז המגרש. במחצית הראשונה עוד הלך לו כי החיפנים כלל לא סיכנו את שער קבוצתו. בשנייה, עם כניסתו של ארבייטמן והדחיפה העצומה של הקהל הנפלא ( חבר'ה, מה יהיה עם האבוקות המזיקות ?) בית"ר ציפתה רק לשמוע את שריקת הסיום, הרבתה בעבירות רבות ועצרה את שטף המשחק שמממילא לא זרם מי יודע מה.

הפעם, אי אפשר שלא להתעכב ליד ספסל המחליפים של רוני לוי. פעם דיברו על היושבים עליו כמי שמסוגלים לאייש הרכב ראשון בכל קבוצה אחרת. אחרי שממצבת השחקנים נגרעו מאור מליקסון, חיים מגרלשווילי, חבייאר אנדרסון, אלן מסודי ותום אל- מדון, עמדו לרשותו של המאמן המצליח מעט מאוד שחקנים "עם ביצים" למעמדים כאלה. ולא פשוט לסיים שעתיים מתוחות כמעט ללא אופציות עם שחקנים מבטיחים.
מפנקס הרישומים לא נתלשו הערב דפים רבים. במחצית הראשונה שני אירועים בלבד. בהתקפה הראשונה של הצהובים- שחורים ברק יצחקי מצא עצמו חופשי באגף הימני, הגבהה לעברו של מיכאל זנדברג שנותר חופשי ומאושר, והוא ירה בשמאלו כדור מדוד שלא הותיר לדוידוביץ סיכוי לבלום- 0:1 לבית"ר.
רבע שעה מאוחר יותר הכובש המוכר בעט מ- 20 מ' לידיו של דוידוביץ המרוכז. איפה חיפה ? כולם שאלו.

למחצית השנייה עלתה חיפה טובה יותר. ירושלים נעלמה לחלוטין. עבאס סואן (52) שלא הסתפק במגננה מסר לקטן וממנו הכדור הלך לקולאוטי שהסתובב בהילוך איטי והצליח לבעוט, קורנפיין זינק ובקושי הדף לקרן.
בדקה ה- 63 הירוק באוויר. ואיזה שער !! משומר מסר לבוקולי שמיד החזיר לו בקשת לפינה, המגן מסר כדור רוחב מדוד וארבייטמן שעורר לחיים, דחק מקרוב לרשת כדי לעשות צדק פואטי- 1:1.
השער גרם לחיפה ללחוץ. חרזי (69) שלח משמאל, קולאוטי נמלט משמירתו של בנאדו ונגח מקרוב לידי קורנפיין. ברק יצחקי (81) ניסה בסיבוב להכניע את דוידוביץ שקלט. הארכה.
מיד עם פתיחתה, קטן נגח לאחור, ארבייטמן פרץ ומול קורנפיין בעט החוצה. קולאוטי (103) שלח בעיטה חדה, כולם היו בטוחים שהכדור בפנים, מלבד הכדור שחמק החוצה.
בדקה ה- 111 עמית בן- שושן שלח "טיל קרקעי" לחיבור התחתון ודוידוביץ הדף לקרן ולפני השריקה, בוקולי שלח כדור אדיר שנועד לפגוש את הרשת- מעל המשקוף.
נכון שמעט מדי למשחק גביע בין שתי ה"גדולות" של הכדורגל הישראלי ? חכו, חכו.

קורנפיין ודוידוביץ- זה כל הסיפור

הדובדבן של משחקי הגביע נכנס בשערי האצטדיון. פנדלים. מי לא ירא ?
כולם היו בטוחים ששמעון גרשון יבעט ראשון. דוידוביץ ניצב במרכז השער ולא זז. הבלם רץ וגלגל כדור חלש שכל ילוד במחלקת תינוקות היה עוצר. חיפה בשמיים.
חיפה שלחה את אולארה. מה פתאום אולארה ? הצ'יליאני דווקא בעט היטב לפינה, קורנפיין הוכיח שלא נס ליחו ולקח מצוין.
גל אלברמן ניגש לשני. הפציץ מקרוב וכדורו פגש את המשקוף. הכרמל שוב צוהל. מיד ניגש קטן, בעט לפינה הנגדית לאולארה, ושוב קורנפיין הודף בזינוק נהדר.
עבור חיפה זה כבר היה יותר מדי. בפרט כאשר מילובן מירוסביץ' הראה לישראלים איך בועטים- 0:1 לבית"ר. עבאס סואן לא חלם לוותר במשחק עבורו נלחם וקבע 1:1.
את הבעיטה הרביעית שלח טוטו רושל, המחליף הברזילאי ובחיפה החליפו צבעים. קייסי המנוסה נשלח למערכה ובעט מצוין- 2:2.
על הבעיטה הירושלמית החמישית הופקד סגן הסניורים במגרש, דוד אמסלם. בעיטה חזקה בשמאל ודוידוביץ מתעופף כמו ספיידרמן והודף נפלא. נשאר תיקו וכל התיק מונח על כתפיו של גוסטבו בוקולי.
עייף, תשוש, מוכה אבל בוטח, ניגש ושלח "בומבה" אל תקרת השער- 2:3 לחיפה ושלום לך, ירושלים.

הרכב בית"ר: איציק קורנפיין, יואב זיו, אריק בנאדו, שמעון גרשון, דוד אמסלם, גל אלברמן, דרק בואטנג, מיכאל זנדברג ( עמית בן-שושן), מילובאן מירוסביץ, ברק יצחקי ( טוטו רושל/ 110), קלבר שוונק ( טוטו תמוז/ 70).