לפני חמש עשרה שנים קשה היה לדעת כיצד שיחקה מכבי חיפה. הצופים והטלוויזיה ראו משחק אחד, מנג'ר הקבוצה ראה תמונות אחרות ונוצר בלבול גדול.
היום, תודה לאל, ל" ירוקים" יש לחיפה מאמן שרואה עין בעין את מה שמצלמות הטלוויזיה מצלמות והצופים מבינים. ואם הוא מודה בסוף המשחק שה" משחק היה לא טוב בלשון המעטה ואני מקווה שמול בית"ר ירושלים יהיה מעניין יותר"- תאמינו לו.

אם השוער ניר דוידוביץ וצמד הבלמים המתואם, ליאוניד קרופניק (מצוין וללא שגיאות בכלל) ודקל קינן, ראויים להיות מהבולטים בקבוצה, זאת הוכחה נוספת מה בדיוק התרחש בקריית אליעזר.

מלבד התלבושת החדשה הזוהרת, לא ניכר שום זוהר במשחקה של חיפה, מלבד אותו שער נפלא, במבצע משולב בין רפאלוב וכיאל, שהיה תלוש מהנעשה במגרש וטוב שלפחות הוא רומם את רוחם של השחקנים והאוהדים.

חיפה לא נכנסה ברגל ימין למשחק, כי האורחים הכינו לה מארב טאקטי גלוי. כולם יודעים שצריך לסגור את נתיב הפריצה של פיטר מסיללה ויניב קטן- עד היום רק ה"זהובים" הצליחו להוציאם מתבנית המשחק ולנטרלם, כמעט לחלוטין.

בלי שני אלה, ועם ג'ון קולמה בהופעה פחות טובה במחצית הראשונה ושל בירם כיאל, הצליח גיא לוזון, המאמן האורח, להשתלט על מרכז המגרש ולא פעם חניכיו הגיעו למצבים נפלאים שרובם ככולם נבלמו בזינוקים אמיצים של ניר דוידוביץ.

גם לגוסטבו בוקולי ובעיקר לכובש שער הניצחון, ליאור רפאלוב, כבר היו משחקים טובים בהרבה, בעיקר לאחרון שכלל לא הורגש במחצית הראשונה ואחרי שהבקיע, התעודד והיה שותף למספר מהלכים נאים.

עדות למשחק ה"תקוע" במרכז המגרש ניתן היה לראות לדוגמא בדקה ה- 11 : כל הכתומים התרכזו בחצי המגרש שלהם וממש המתינו לחיפנים שהניעו את הכדור למעלה מתריסר מהלכים בין חרזי, קינן, קרופניק וקולמה מבלי שיתקדמו מטר לתוך המתחם המבוצר.

קשה היה לחיפה להניע את הכדור בקלות, כהרגלה, וזאת בגלל ה"מלחמה" העזה שהתחוללה בין הכוח הירוק ליריבו. לשבחן של שתי הקבוצות ייזקף שהן נתנו הרבה כבוד אחת לשנייה ובדרכו למקום מגוריו בירושלים, השופט איתן טבריזי ודאי תהה כיצד מ"קרב" כזה שרק רק ל- 24 עבירות (עשר מהן לחיפה) ושלף רק כרטיס צהוב אחד, לאלי אברבנאל.

במלחמה כמו במלחמה, מנצלים את הטעויות ובחיפה היו אלה ה"טריו"- דוידוביץ, קינן, קרופניק שעמדו בגבורה בהתקפות המסוכנות שהופנו לעבר שערם.
דוידוביץ, המחלק זמנו בין ישיבה ליד בנו הרך המאושפז בבית חולים לבין האימונים, נתן הופעה עשר. נטול שגיאות. יציאות מתוזמנות היטב, זינוקים מרהיבים ואפילו... נגיחה אחת לחוץ.

ולא בגלל שדקל קינן, האיש בלי המסיכה, התקשה לנגוח. קינן כבר קנה לו שם של שחקן אחראי ומסור, ואם הוא החליט לעלות, הוא ידע שגם יסיים את המשחק.
ספרתי לו 13 נגיחות "טובות"- רובן ככולם במאבקי גובה עם שחקן יריב. אחת מהן כמעט והפכה לשער זכות בהגבהה מקרן, איינוגבה הציל מתחת למשקוף. לא בטוח שאלישע לוי ירצה לסכנו גם במשחק גביע הטוטו ביום ד' בירושלים- היום הוא בטוח שקינן שיחק יותר מטוב.

היציב והטוב מבין שחקני חיפה, הבלם קרופניק. איזה שקט נפשי, איזה תאום מושלם עם קינן ושאר שחקני ההגנה, איזה כיסוי נהדר באגף הימני, כאשר אלון חרזי העפיל כדי לעזור לחבר'ה ובשורה התחתונה: בלם מצוין לחיפה ולא זר לה.

אצל האורחים לא בלטו שחקנים מיוחדים. כמו בחיפה, גם שם הצעירים הם כוח עולה, פחות מוכשרים אבל פייטרים שמחפים על כך בתנועה בלתי פוסקת.

המשחק דווקא נפתח במגמה שלילית כאשר שחקני בני יהודה ביצעו שתי עבירות בדקה הראשונה ונראה היה ש"הולך להיות חם". העניינים נרגעו מהר.
יניב קטן, פחות חד מאשר בשבועות האחרונים, מסר כדור נוח לפאנטיני שנותר חופשי באגף הימני, בעט לפינה הקרובה והשוער האורח מתח איבריו והדף לקרן.

מהעבר השני, הצלה של הרגע האחרון. קינן הכשיל חלוץ, אסי בלאדוט שהבקיע כבר ממרחקים גדולים יותר מ- 17 מ' שלח "פצצה" ודוידוביץ שהבחין בה ברגע האחרון, איגרף לקרן.

בדקה ה- 24 כמעט שער לחיפה. קטן הגביה כדור חופשי, בוקולי נגח בפדחתו והשוער הצליח לבלום בקצות אצבעותיו. המהלך לא הסתיים כי קולמה הסתער ולא הגיע.
שלוש דקות מאוחר יותר, דוידוביץ מציל בשנית. משה ביטון השתלט על כדור, חלף לרוחב על פני קינן ובעט אל מתחת למשקוף- ניר זינק והוציא כדור מהחיבורים.

בדקה ה- 31 חיפה מתלהבת. קולמה חזר לעצמו והכין "הנחתה" לבוקולי שבעט מהאוויר לפינה הרחוקה- איינוגבה השאיר את התוצאה מאופסת.
ההזדמנות הטובה ביותר של חיפה הגיחה כעבור דקה. קטן ניצל החלקה של שומרו, עוז ראלי, שלח כדור למרכז ודקל קינן (איך הוא הגיע לשם?) לא שחזר את מבצעו מול אשדוד ומשישה מטרים בעט כדור לשחקים.

ההחמצה הזאת התגמדה ליד זו של ביטון(42). לירוי צעירי שלח לו כדור נפלא מימין, ביטון היה צריך רק לשאול לאיזו פינה לבעוט. לא שאל, בעט בכוון הפוך לזינוקו של השוער החיפני והחוצה !!
בתוספת הזמן קטן קיבל כדור מדוד מבירם כיאל, סידר לעצמו עמדה נוחה והחטיא במעט.

המחצית השנייה הייתה עוד פחות טובה מהראשונה והצטיינה ב"פינג- פונג" מסירות בין שחקני שתי הקבוצות. פה ושם היו גם מצבים. כמו בדקה ה- 53 כשתמיר כחלון פרץ מול דוידוביץ ונבלם ביציאה מוצלחת או שלוש דקות אחר כך, כשבוקולי מצא את בירם כיאל "בין שניים", הגביה לעברו והאחרון נגח בזינוק החוצה.

קינן נגח (57) אל מתחת למשקוף כדור קרן שהוגבה לעברו, השוער הוציא ואז הגיעה הדקה ה- 60, הכי מלהיבה במשחק האפרורי: רפאלוב התעורר לפתע, פרץ למרכז המגרש, מסר לבירם כיאל שהחזיר לו בכדור א- לה מארדונה ורפאלוב ניצל את ההלם בהגנה וירה כדור שטוח לרשת- 0:1 שסחט המון תשואות וחיבוקים.

בדקה ה- 64 ננעל "שוק המציאות" בהצלה גדולה- גדולה של דוידוביץ שמנע ממשה ביטון שער משווה. החלוץ קיבל כדור כשהגנת חיפה לא סגרה לשניה, הגיח מול השוער שסגר לו את המרחב, הדף הצידה וביטון ניסה לעשות משהו מהריקושט, לשווא.

אייל גולסה ערך בכורה עולמית במשחק ליגה בבוגרים, ארבייטמן לא הגיע למצבים, אפק נכנס על סף הסיום וחיפה כבר עם שבע נקודות, צמודה לנתניה. לפני המשחק דיברו שהיא זקוקה לניצחון בהפרש בן שני שערים כדי לחזור למקום הראשון- בסיום, שביעות רצון כללית מהתוצאה. השאר יגיע עם הזמן. בחיפה יודעים השנה לשמוח גם עם 0:1 קטן.

הרכב בני יהודה: דלה איינוגבה, אלי אברבנאל, מילאן מרטינוביץ, מורי דין, עוז ראלי, הרוויה קובאצ'ביץ( פדרו גלבאן/ 73), אסי בלאדוט, לירוי צעירי, תמיר כחלון, תומר חמד (מהראן ראדי/ 61), משה ביטון.