ככה אוסיי ראנספורד רצה לפתוח את מסכת השערים שלו בארץ. לא באיזה חמש- אפס חסר משמעות אלא בשער נפלא, במשחק קובע, שער שהבטיח למכבי חיפה את המקום הראשון לקראת הסיבוב השלישי.

טועים אלה החושבים שחשיבותה של הפסגה נובעת רק מיוקרה, שיבוץ טוב יותר במשחקי הבית (מכבי נתניה או הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים כבר מובטחים) או הבטחה כספית גבוהה. מכבי חיפה או יותר נכון, הנשיא יעקב שחר הפסיד 30 מיליון ש"ח בדקה אחת ( הייתם מאמינים ?) כשחיפה ספגה את השער המתסכל מול רוזנבורג הנורבגית ?

נקודת הציון החשובה ביותר- השמירה על המקום הראשון המוחזק על ידה מאז המחזור העשירי. אוי ואבוי לקבוצה המוליכה את הליגה כשלושה חודשים ועל סף רגע האמת מאבדת אותו לאחת משלוש הדולקות אחריה. עלולה להפוך לקריסה מנטאלית מעין כמוה, בפרט כאשר בקבוצה משחקים צעירים שבמקרה הכי טוב נאבקו על תואר בנוער או בנערים...

אלישע לוי עמד היום במצב שלא מאמנים רבים ניצבו בפניו. ארבעה משחקניו הבכירים, אלה ששיחקו כמעט ברוב המשחקים לא עמדו לרשותו. מה הפתרון ? לוקחים מהנוער !!
אז נכון, הנוער נועד להוות חממה לקבוצה הבוגרת ולהכין לה מאגר לשעת חירום, היום זה היה קריטי. כי לנוער ציפה משחק דרבי יוקרתי, הוא במקום הראשון אחרי שישה מחזורים ללא ניצחון וגם לא בטוח שאלישע לוי יזדקק לקשר דוגמת ליעד אלמליח, כאשר הנוער יכול להיעזר בו.

כדאי שתרשמו את התאריך: שביעי במרס, ערב פורים, בטופס שלמכבי חיפה נרשמו 16 שחקנים בלבד, שוער (אמיר אדרי), שני מגנים (משומר וגפני) קשר (זגורי) וכלבויניק (אפק). לאלישע לוי לא היה צורך במבט לאחור, כמנהגם של מאמנים כדי לבצע חילוף. הוא ידע בדיוק את מי יש לו ואת מי לא והיה לו הערב יותר "אין לי"...

אבל לאורך כל השבוע לא שמעתם ממנו שמץ של אנחה. רק "שבר את הראש" והתפלל שלא ייפצע לו עוד שחקן. ואז מוחמד גדיר הצטרף לגלריית הנעדרים. שבוע קשה למאמן עם סוף טוב, פעמיים כי טוב.

המשחק שהתפתח הערב הוא חלומם של צופים. פתוח לחלוטין, כמעט ללא שמירות אישיות, קצבי עד טירוף, בעיקר מצד שחקני מכבי חיפה ש"הלכו על כל הקופה" ועד לדקה ה- 70 נראו במקרים רבים שניים- שלושה שחקנים על כל כדור.

הם רצו כאילו זה עתה שדדו כספת והמשטרה רודפת אחריהם. ליאור רפאלוב, אייל גולסה, ראנספורד, בירם כיאל, ארבייטמן ואפילו גוסטבו בוקולי, גם אם לא תמיד עשו זאת במדויק, החליפו צדדים, לחמו על כל כדור והמחצית הראשונה כללה מטווח על שערו של השוער האורח שביט אלימלך שמזמן לא קרא ליד שמו את ה"מצטיין". בדרך כלל זה קורה לו מול ה"ירוקים".

ה"כחולים" מאם המושבות לא טמנו רגלם בצלחת. הם ביקשו לנצל ולו במעט את הבקיעים בחוליות חיפה והביכו אותה פה ושם. הרבה הקרבה ומעט פחות מזל עמדו לה לחיפה והפעם יצאה עם הניצחון הזעיר- ענק.

חוליית העורף החיפנית עמדה השבוע במוקד ההתעניינות. בפני אלישע לוי ניצבו כמה אופציות. בהיעדרו של דקל קינן, קרופניק וחרזי ואז יוזעק מגן ימני מהספסל המדולדל או שילוב חדשני, חד פעמי, קרופניק ווסט אנדרסון.

מאמן חיפה לא נחשב כמהמר אך נפלה לידיו זכות להציב מחדש את אנדרסון בעמדת הבלם אחרי "יום שני השחור" בנתניה. הגיבוי הטוטאלי שהעניק לו, לא רק בהחזרת חולצת ההרכב הפותח, אלא בהצהרות אמיתיות החזירו לבלם הניגרי מעט מביטחונו.

בדיעבד, אנדרסון הציל לחיפה שני שערים שעשו דרכם לרשתו של דוידוביץ. נהוג ללעוג במקומותינו לשחקנים זרים, בפרט אם הם בלמים ומשחקים במכבי חיפה, פחות אוהבים להציץ במבחן התוצאה והיום, אנדרסון היה בינוני. פה ושם מסתבך שלא לצורך בהרחקות כדורים ועקב כך מסתכן בהתקפות מתפרצות- מול פתח תקווה הרוויח את לחמו ביושר.

שחקני חיפה גם הגישו שי נאה לקפטן שלהם, אלון חרזי, שהשווה היום את שיאם הלאומי של גדעון דמתי והשוער רפי כהן (519 הופעות בליגת העל) וסביר להניח שיקבל הזדמנות גם לשפרו כדי לא להשאיר פירורים לדורות הבאים.

חרזי השקיע המון, קפטן או לא, וכאשר תש כוחו רבע שעה מהסיום, הוכנס אייל משומר ששטף את המגרש בפריצות סוחפות ויחד עם עומרי אפק (אף הוא באגף הימני) עשו באגף השמאלי של פ"ת ככל העולה על רוחם ורק 'התעקשות' של ארבייטמן לא לכבוש סיכנה את התוצאה השברירית.

ההתלהבות החיפנית שסחטה כוחות רבים, גרמה לכך שלמכבי חיפה היו הפעם מספר עושי משחק שהתחלפו ביניהם. רפאלוב התחיל בשמאל, לא היה אייי-ייי אבל כשהוסט לאמצע "חתך" את הגנת פתח תקווה לפרוסות דקות.

אחר כך הגיע תורם של אייל גולסה ובירם כיאל ותמונת המשחק, הקשר האחרון מנווט בתנועות יד את משחק חבריו ובמקרה חריג מנע מאנדרסון לעלות ולנסות להבקיע מבעיטה נייחת. היה כייף לראותו תופס מנהיגות ברגעים קשים.

בוקולי העמיס על כתפיו אחריות שיא, פרץ ומסר כאילו היה בגילם של ראנספורד וגולסה וגם בסיום, כשבלוני החמצן סימנו אפס, המשיך בשמירה האיזורית שהקלה במעט על הצעירים שנסוגו לאחור.

בשורות האורחים בלטו מלבד השוער אלימלך, המגן הפעלתן אורי אוזן והחלוץ פטי נימבה שלא הקל על חייהם של הבלמים החיפנים.

סימן ראשון לרצון החיפני העז לנצח ניתן כבר מחצית הדקה מפתיחת המשחק. גולסה מסר לראנספורד שהשאיר קטנה לבירם כיאל וזה הניף רגל ושלח כדור שורק ליד הקורה השמאלית. שמעו אותה צועקת אמאל'ה- הרשת נותרה ריקה.

כעבור דקה, מסיללה חלף על פני אוזן, הגביה ובוקולי החופישי נגח לידי אלימלך. בוקולי נגח ? נשמע הגיוני ? כשצריך לנצח כל מטאטא יורה.

נימבה (12) בדק את יכולתו של דוידוביץ ושיגר לעברו כדור שטוח מסלול שנקלט בידיו ותשע דקות אחר כך, רפאלוב הגביה קרן, גולסה הוריד לכיאל ששוב השמיע "בום"- בדיוק למקום בו ניצב אלימלך.

מזל גדול לחיפה (21) כשסספדס הרים כדור משמאל, נימבה הזיז את כולם ונגח מטווח קצר, דוידוביץ התנפל עליו והדף בקושי.

אלה היו הדקות הסוערות של חיפה שדחפה קדימה. בוקולי, רפאלוב, חרזי וגולסה בעטו ונגחו ללא תועלת. רק כמעט. בדקה ה- 37 טעם של פעם. גולסה ורפאלוב החליפו ביניהם מסירות, נזכרתי בעלמני- מנצ'ל ובראובן- איל, בוקולי סיים בבעיטה לחוץ.

דקה לאחר מכן אורי אוזן רץ כברת דרך רצינית, דווקא במרכז המגרש, שחרר כדור חזק לפינה ואילץ את דוידוביץ להתאמץ ולהדוף.

אנדרסון נכנס לתמונה (40) כאשר קרן קשתית חלפה מעל ידיו של דוידוביץ, נימבה נגח לרשת הגבוהה ואנדרסון שניצב על קו השער נגח החוצה. האירוע הסתיים כאשר על מסיללה נעברה עבירה.
נימבה זה, בתוספת הזמן, ניצב בעמדה קורצת ומהפינה בעט חזק- ניר היה במקום כדי למנוע אי - נעימות.

המחצית השנייה נפתחה בשקט ולפתע הוריקן: ארבייטמן נשלח לרחבה, אלימלך זינק באומץ והדף בגופו, הכדור ברח הצידה ואוסיי ראנספורד שלח כדור נפלא לפינה הנגדית הגבוהה- 0:1 שהרים את האצטדיון.

תגובת שרשרת ל"רעידת האדמה" שראנספורד חולל, פגיעה בו מאחור על ידי אייל שן שמצא את עצמו בחוץ. השופט מאיר לוי שלף לו מיד "אדום".

מי שחשב שהיתרון המספרי ישפיע על אירועי המשחק, טעה ובגדול. סספדס (63) השתחרר משני מגנים ובעט החוצה, גולסה וכיאל מסרו זה לזה עד שאלימלך התערב והדף, נוצרה דייסת רגליים ומתוכה הציצה זו של ארבייטמן שבעטה מול שער חשוף מעל למשקוף.

בוקלי הצליח (70) להעביר כדור רוחב קורץ לראנספורד שכבר ראה בעיני רוחו את שערו השני, אוזן חשב אחרת , התערב והרחיק. בדקה ה- 73 דפיקות לב מואצות בצד החיפני. שמעון אבו- חצירא שלא תיפקד עד רגע זה, פרץ מימין ובעט לפינה הרחוקה, אנדרסון הגיב בבעיטת עקב בכדור שהגיע לרגליו של חן עזריאל והאחרון שלח כדור אדיר שזעזע את משקוף השער החיפני. לחץ דם 200/130.

הסיום כבר היה שייך לחיפה שגם היא גילתה סימני עייפות. אפק וגולסה עבדו חזק באגף הימני, ה"ילד" רצה לכבוש שער שני, אלימלך לא רצה, התעופף והדף (78).

בדקות 82 ו- 89 שתי פעולות זהות מצד עומרי אפק שפרץ מימין ושלח כדורי רוחב מדודים לשלומי ארבייטמן שהחטיא מטווח אפס. אלה לא הפריעו לחיפה לצהול. עד יום חמישי- הליגה מתה, יחי הגביע. נוסעים לבלומפילד ובשבוע הבא, ביום שני חוזרים פעם נוספת לבלומפילד. הפעם בני יהודה ממתינה לחיפה בליגה.

הרכב פתח תקווה: שביט אלימלך, אורי אוזן, איציק כהן, גל כהן, אבי ריקן, אייל שן, קוני ג'אקרצ'ה, חייר סספדס (חן עזריאלי/66), שמעון אבו- חצירא (איימן אבו-סלח/ 84), פטי נימבה, ארמון בן- נעים (יוסי רוזן/ 53).