מכבי חיפה מודל 2009.
דקה 84- ג'ון קולמה עושה מבצע גליץ' במרכז המגרש, שוכי שהוא מוביל 0:2, שוכח שביום שלישי מחכה לו גמר גביע ראשון, שוכח מהכל- מחפש רק את הכדור.

דקה 88- הכדור נבעט לעברו של לירן שטראובר, שוער מכבי נתניה. הכל כבר גמור. לא עבור בירם כיאל שדוהר לעברו במטרה ל"גנוב" ממנו את הכדור.

ז א ת מ כ ב י ח י פ ה- ה כ י ג ד ו ל ה ב ל י ג ה !!

יהיה עוד מספיק זמן לדון ולדוש באירועי השנה. "סבב האלופים" במטכ"ל יהיה השנה על טהרת ה"ירוקים" בלבד. לא צהובים ולא כחולים, לא אדומים ולא לבנים.
ליאוניד קרופניק, פיטר מסיללה, ג'ון קולמה, טמבינקוסי פאנטיני, אייל גולסה, אייל משומר, אמיר אדרי, עומרי אפק, אוסיי ראנספורד, רוני גפני, שי מימון, מוחמד גדיר, ישראל זגורי, בירם כיאל (למרות שהיו לו שתי הופעות באליפות האחרונה) ואפילו ווסט אנדרסון- אלופים חדשים. אחמניג'אד- הישמר לך, הם לא עושים חשבון...

ולצידם שועלי קרבות- ניר דוידוביץ עם השישית , יניב קטן עם השישית, גוסטבו בוקולי עם השלישית, דקל קינן עם השלישית (למרות שבאליפות אחת שיחק רק פעם אחת), שלומי ארבייטמן עם אחת, ליאור רפאלוב עם השתיים וחצי (בעונה אחת שיחק בשני משחקים) ומעל כולם "סבא אלון" עם השמינית במדים הירוקים.

"כנופיית המחסלים" הזאת עשתה כברת דרך ארוכה עד בואה הלום. עזבו אתכם מהשטויות מסביב. זאת אליפות מפוארת ולו בזכות ההתמדה והנחישות של המאמן ה"טירון" אלישע לוי שבתחילת העונה האמינו יותר שפיטר פן או רובין הוד יצורים אמיתיים מאשר הסיכוי שלו להחזיר את מכבי חיפה לראש הפירמידה.

אלישע לוי, כדורגלן העבר השני של המועדון שמוליך את קבוצתו לאליפות (אחרי רוני לוי) יכול להתהדר בכל מה שהוא רוצה. הקבוצה שהוא בנה, הריץ וזכה- בצלמו היא. המז"פ יכול למצוא על כל שחקן את טביעות האצבעות שלו.

העמיד לרשותו חבורה מלוכדת שידעה לנפות מחיי ההווי שלה את מה שרצו ש"יאכלו" ובכך לגרום לבאלאגים בקבוצה. שחקנים נכנסו ויצאו מחדרו, התלוננו וביקשו לשחק ובשורה התחתונה, כולם קיבלו את ההזדמנות לתרום לאליפות האחת עשרה. קולטים ? לפני 25 שנים היינו עם אפס ומכבי נתניה עם חמש- היום הם נשארו עם חמש ואנחנו רצים קדימה, לעבר השיא (14) השייך למכבי תל אביב.

אלישע, יחד עם עוזרו גיורגי דרסיליה ומאמן הכושר יורם רוזנברג, עם המנהל אדורם קייסי (ארבע אליפויות) ועם ה"עשיר מכולם"- פיני שרון, העניקו לנשיא יעקב שחר "כרטיס לאירופה" ולא סתם, שוב לגביע האלופות.

המשחק היום מול מכבי נתניה ב"קופסא" שב והוכיח פעם נוספת את הנקודות החזקות של מכבי חיפה. היא אינה "עושה במכנסיים" מול שום קבוצה, מכתיבה את קצב המשחק כרצונה, לא יודעת לשחק הגנתי, אין אצלה הבדלים בין משחקי בית ומשחקי חוץ.

ללא ספק, לליווי הפנטסטי של אלפי האוהדים שבחודש האחרון "צריכים לשדוד בנק" כדי לעמוד בהוצאות הרבות- אך הם יודעים שיש תמורה עבור האגרה, יש משקל ענק בהרגשת הביתיות, אפילו במגרשים הכי קשים.

כמו ב"קופסא" לדוגמא. הרי ברור היה כשמש שחיפה לא תוכל לשחזר את ההופעה הנפלאה שלה מול הפועל תל אביב. לנתניה קל לשחק בבית, משרת את מטרותיה ההגנתיות.
מה הסיכוי של יניב קטן לתפוס מרחבים במגרש צר המידות ? כמעט אפס, בפרט שלותר מתיאוס הצמיד לו את טל מעבי בתחילת המשחק עד שהבין שעברו הזמנים של "אתה לא תשחק ולא הוא".

בהיעדרו של קטן, שגם ביכולת פושרת הצליח לרתק אליו שני שחקנים, היו לחיפה שחקנים אחרים שהתאימו למגרשונצ'יק. בראש וראשונה, ניר דוידוביץ.
הפציעה ברגלו והזריקה שקיבל לפני המשחק, כי לא אחד כמוהו יוותר על משחק אליפות, הכניסה אותו לדריכות שיא. בדקה החמישית, כשנתקל בדדי בן- דיין ונחת על רגלו, נשכב ונאנק מכאבים, דומה היה שהר הכרמל כוסס ציפורניים. לא היה אחד שלא התפלל שיקום ולא מדובר בפציעה קשה.

אנחת הרווחה, כשהתאושש וקם, החזירה את הדופק לרבים.נתניה חיפשה דרך להכניעו ולא הצליחה. פה ושם הטרידה, ברוב המקרים מבעיטות נייחות, דוידוביץ תמיד היה במקום. עצבני יותר מתמיד, כי בשני מקרים שחקני נתניה לא עשו לו כבוד והוא הגיב. אפילו ספג צהוב.

מערך ההגנה החיפני "החליט" להבטיח בראש וראשונה נקודה. חס ושלום, לא מערך צפוף כפי שמתיאוס הציב- המון אחריות. אלון חרזי נעזר באייל גולסה כדי לסלק את המטרד ששמו דדי בן- דיין, והם עשו זאת על הצד הטוב ביותר.
חרזי לא עלה לעזרת ההתקפה, כך גם מסיללה ועם צמד הבלמים גבוהי הקומה, דקל קינן וליאוניד קרופניק, הרחבה החיפנית הייתה רחוקה מלהיראות טיילת.

ה"קלף המנצח" של חיפה- באמצע, חוליית הקישור. לא מסירות מדהימות, לא פיטום חלוצים, המון עבודה שחורה. אם תנסו להיזכר, בכל עשר האליפויות שזכתה, מכבי חיפה לא הציגה משחק שיא. אולי ב- 1:5 נגד כפר סבא בקריית- חיים, אחרי שזו באה לטייל.

זה מה היה צריך היום. קולמה, כיאל ובעיקר גולסה נראו כמו נמלים חרוצות המעבירות מזון לפנטהאוז שלהן. הלוך ושוב, ימינה ושמאלה, למעלה , למטה, ללא הפסקה, סיכלו את רוב ההתקפות של נתניה.
המשחק הזה שלא הוליד "שיא שלילי" והשאיר בידי חיפה את התענוג לא לאפשר לקבוצה להשאיר אותה עם אפס נקודות בשלושה מפגשי הליגה, רק הוסיף כבוד למועדון ותיאור שתי הפעולות בסיום המשחק, בפתיחת הכתבה מלמד שהשנה, בשום מצב וגם כששיחקה לא טוב, כולם המשיכו לרוץ. לא ידעו לאן זה יוביל לבסוף אבל רצו.

לא, לא שכחנו את פאנטיני. בנתניה לא אוהבים אותו, ובצדק. אשתקד כבש צמד שהפריע לנתניה לנצח את חיפה ארבע פעמים (כולל הגביע), היום הצליח לכבוש שוב, לנתק את שלשלת האשליות הנתנייתית ולמרר להגנת נתניה את החיים.

המארחים לא ויתרו על המשחק בקלות. הייתה להם מטרה לנסות ולנצח. כל השבוע שחקניהם דיברו על "לא ניתן לחיפה לחגוג במגרש שלנו". אז דיברו ודווקא חגגנו ב"קופסא". הרי סיכמנו שחיפה לא מתייחסת השנה למה אומרים אלא מה היא עושה.

ונתניה ששניים משחקניה זכו לחגוג עימה אליפות (קלמי סבן ורביד גזל) ניסתה דרך הגבהות. על הקטע הזה היה ממונה אלמוג כהן, כדורגלן צעיר ואמביציוני.
כל השאר השתדלו- התאמצו, חיפה ביום בינוני הייתה גדולה עליהם במספר אחד לפחות.

המחצית הראשונה הייתה שקולה ביותר, נתניה שלטה יותר. בדקה ה- 12 אלמוג כהן הגביה והבלם חיימוביץ נגח החוצה.
כעבור דקה שער: גולסה מסר לקטן שהעביר לפאנטיני וממנו לרפאלוב במרכז הרחבה.ליאור הסיט את הכדור בעקבו, קטן הסתער ושטראובר יצא והרחיק ברגלו לעבר..פאנטיני שהמתין בפינה ושלח כדור פנימה בשעה שקטן מדלג מעליו- 0:1 לחיפה.

בן- דיין בעט מעמדה חופשית החוצה (26) ובתגובה שיתוף פעולה הגנתי ברחבת נתניה. אחרי קרן, חרזי מסר לדקל קינן שבעט שטוח לפינה- שטראובר התאמץ לבלום.

בדקה ה- 39 מיני תקרית. אלמוג כהן הגביה פעם נוספת, דוידוביץ קלט וניסה לחדש את המשחק. פרנסמן הפריע לו מאחור, דוידוביץ לא אהב את ה"גיחה מאחור" והגיב. עבר בשקט.

נתניה יצאה עם מערך התקפי יותר למחצית השנייה, רמת משחקה הדרדרה לחלשה עד גרועה וחיפה עטה על המציאה. פרנסמן (62) דחף בבירור את פאנטיני וחכמון לא שרק לפנדל ובדקה ה- 67 ההזדמנות הרצינית ביותר של נתניה במשחק: כהן הרים כדור לעברו של איתי שכטר (קרופניק לא זנח אותו לרגע), החלוץ נגח בשעה שדוידוביץ יצא לצמצם זוויות. הכדור כמעט וחדר לשער החשוף.

בתוך שלוש דקות הובהר לנתניה מי בעלת הבית האמיתית. מסיללה שלח כדור קשתי שחלף מעל פרנסמן, פאנטיני קלט אותו ובעט מול שטראובר- לרוע מזלו, החוצה.
בדקה ה- 76 הראה קטן לאלמוג כהן מה זאת יעילות בכדורים נייחים. הגבהה לעברו של בירם כיאל שהגיח מימין ובעט עם כל הלב לרשת- 0:2 ומכאן כולם ציפו לשריקת הסיום.

וכמו בקלפים, את הכסף סופרים במדרגות והשאלה שקיבלה תשובה 'מוסמכת' גם היום: האם חיפה של אלישע לוי מסוגלת לנצח קבוצות "גדולות" ? מישהו עדיין זוכר שאחרי ההפסד הביתי היחיד בקריית אליעזר הכתירו את נתניה לאלופה ?
דבר אחד בטוח ללא עוררין: אין גדולה כמו חיפה !

הרכב מכבי נתניה: לירן שטראובר, קלמי סבן, גולן חרמון, זאב חיימוביץ( אלברטו זפאטה/ 46), דדי בן- דיין, ביוואן פרנסמן, אלמוג כהן, רביד גזל ( שלו מנשה/ 67), טל מעבי, דלה ימפולסקי, איתי שכטר (שניר גואטה/ 80)