זאת הייתה לידת עכוז במלוא מובן המילה. אפילו האווז המזליקו של רמת גן לא עזר ל"אדומים" לחזור ולנצח את מוליכת ליגת העל אבל ברגע ששני המאמנים מרוצים, אות וסימן שהניצחון נפל בצד הנכון.

שיפסיקו לספר לכם סיפורים על משחקים מצוינים בשלב הראשון של הגביע. אין חיה כזאת. כל הכוכבים של חיפה בשנות השמונים ירקו דם כשבקושי ניצחו את הפועל טבריה אחרי הארכה. גם ברקוביץ, עטר וחבריהם לא ליקקו דבש כשהצליחו לצאת בעור שיניהם ולנצח את מכבי הרצליה 1:2 בעונת 92/93.

וכבר לא מדברים על ארבעת המשחקים, אחד רק לפני שנתיים מול בית"ר ירושלים, שחיפה ניצחה בפנדלים בשלב הראשון. את מי בכלל מעניין מי שיחק טוב יותר ? תנו ליובל נעים, מאמן רמת גן והאיש הכי פעיל ב"מכתש" רק סיבה אחת להגיד את "עדיף לחיות מכוער מלמות יפה" ותקבלו גם נשיקה עודף.

בשורה התחתונה חיפה תשחק פעם נוספת בשמינית הגמר ושחקניה הגיעו כדי לחתום את השורה התחתונה. לא להעיף את רמת גן אלא להעפיל לשלב הבא. התנהגו בהתאם.

ניחמו את חיפה שהפעם משטח הדשא לא יפריע לה לשחק כדורגל. אז אמרו. אחרי הניצחון המתוק, בגלל היריב החצוף והדקה בה הובקע השער, אי אפשר שלא להתייחס ל"קופסא" בשכונת בורוכוב. זאת "קופסא"? אולי "קופסת גפרורים". המגרש בנתניה נראה ליד ה"מכתש" כמו המגרש הלאומי, לא הרחק מזה ששיחקו בו היום.

ספרינטים- אאוט, גליצ'ים- אין. וכאשר "מלחמה" משולבת בד' אמותיה של קופסא, לא צריך להבין בכדורגל כדי לראות שהיתרון הגדול של חיפה מתבטל באחת מול ההקרבה והנחישות של הקבוצה מהליגה השנייה.

חיפה הגיע למשחק במצב רוח קרבי. גם פמפמו לה שהברק עלול להכות בה פעמיים באותו "מכתש", גם האמינו שיכולתה בעת האחרונה מזמינה סינדרלה להיכנס בשערה. מעט קשה להפוך בין לילה מקבוצה טכנית לתלכיד שרק נלחם וחיפה עשתה מעבר למה שיכלה בקטעים הללו.

או.קיי, אז רמת גן צופפה את מרכז המגרש, כאילו שגם כך יש מקום ל- 22 שחקנים, חיפה שגתה כשנענתה ל"הזמנה" לשלוט ולהסתפק בהגבהות כדורים לא מאיימות ואת המהירות שכחה בבית. הצחקתם את עומרי אפק ומסיללה, שני ספרינטרים שניסו להפעיל מבערים ועד שהפרופלור השלים סיבוב, נגמר להם המגרש...

הדבר הטוב ביותר שהיה בחיפה היום, ההגנה המצוינת. וכשמצביעים על החוליה העורפית, בראש וראשונה ניר דוידוביץ. הוא בנוי למשחקי לחץ כאלה. בדקה ה- 52 זינק לרגליו של דאטורו באחד על אחד ומנע עצבים מיותרים בהמשך. ניר הוא חיית גביע טיפוסית והיום, בעיקר בדקות הלחץ בסיום, איש לא נלחץ.

עומרי אפק ומסיללה היו מאופקים. אפק ניסה לפרוץ מימין, הצליח פה ושם אך בסך הכל, במגרש צר מימדים, אין לו מה לעשות הרבה. פעם אפילו עמד על סף הבקעה. לדרום אפריקני, ששיחק תשעים דקות במדי נבחרת ארצו ביום רביעי מול צ'ילה, הדבר האחרון לו הוא נזקק, הארכה. עמד במשימה בכבוד גם כשסימני עייפות נכרו עליו.

משחק טוב לדקל קינן ולווסט אנדרסון (חיפה איתו עדיין לא ספגה) שחיסלו ללא בעיות את ג'ורג' דאטורו ומור גולן, למעט אותה הזדמנות שדוידוביץ הציל וגם אז היה ברור שחלוץ רמת גן בנבדל שלא נשרק. אנדרסון הציל בסיום שער מכדור שעשה דרכו לרשת.

שאר השחקנים היו ביכולת פושרת, נגררו למשחק הלחימה של המארחים והתקשו למסור לחבריהם במדויק. בוקולי וקולמה לא הלהיבו, רפאלוב לא ניצל את מעט ההזדמנויות, קטן התעורר לפרקים אך לזכותו ייאמר שזכה לשמירה אישית של סוארז המצויין אך כשזה התעייף, הקפטן התעורר ולמזלו, פעולה אחת חיובית הספיקה כדי להקפיץ את חיפה קדימה.

ראנספורד נחבא בצילה של ההגנה הרמת גנית הגבוהה, ארבייטמן כמעט ולא נגע בכדור ושניים משלושת המחליפים, גולסה וכיאל לא הוסיפו ופאנטיני חילק כדורים, אחד מהם פגע בו והפך ל"בישול" לשער הניצחון.

בשורות רמת גן ניתן לציין שלושה שחקנים שהיו משכמם ומעלה. מיודענו, רפי כהן שהציל את קבוצתו מתבוסה, הקשר ויליאם סוארז והקשר חסן קובי שאירגן לחיפה את מרבית כאבי הראש, הן במסירות לחבריו ובעיקר בבעיטות הנייחות. כל השאר חוטבי עצים ושואבי מים שעשו הכל כדי להפריע לחיפה לפתח את משחקה הרגיל. מה שלא עשתה ה"קופסא" הם השלימו.

את אחד משני ה"כלים" חיפה הביאה למשחק, את הסבלנות הידועה שלה. גם ברגעים קשים, על אף שלא היו רבים, איש לא איבד עשתונותיו ושלושת ה"צהובים" שהקבוצה ספגה נבעו מדיבורים, יד וסתם עבירה לא חשובה.

המשחק בכללו התנהל בהגינות מופתית, כלל לא מקובל במשחקים טעונים של נוק-אאוט.
אפשר והפתיחה החיפנית, כאשר מסיללה מסר לקטן(7) וזה העביר לראנספורד שחיפש את הפינה הקרובה, רק שרפי כהן בן ה- 38 מספיק מנוסה כדי לקרוא ולקלוט.

בדקה ה- 21 הזדמנות גדולה לרמת-גן. נסחפנו. לא התקפה מתוכננת, בעיטה חופשית אותה שלח קובי חסן באמנות וחסרו מעט סנטימטרים כדי לחדור לפינה הקרובה. אפק(25) הסתבך ברגליו כשניצב חמישה מטרים מהשער ובדקה ה- 35 הזדמנות כפולה לחיפה.

רפאלוב השתחרר יפה מקובי מוסא וירה כדור אדיר לחיבורים, רפי כהן התעופף והדף לקרן. קטן הרים את הכדור וקולמה נגח לפינה הקרובה- שוב השוער נמצא במקום.

החטאה גדולה של ראנספורד שקיבל כדור מרפאלוב ל"שטח מת" פרץ לבדו, התמהמה משום מה ואבי סופר עט על המציאה והדף לקרן. רפאלוב (42) לא מיהר להגביה כדור כאשר רפי כהן טעה ויצא עד דגל הקרן, השער ניצל.

עם חידוש המשחק, דוידוביץ בשיאו. אבוטבול שלח כדור, אנדרסון היה קרוב אליו ולרגע השאיר את דאטורו שפרץ ודוידוביץ זינק לרגליו, הציל ונפגע קלות. בוקולי (57) ניסה להמשיך את המומנטום מהשבועיים האחרונים, שלח כדור נפלא לחיבור התחתון ושוב רפי כהן הדף. כמה ניסיון היה טמון בעצירה הזאת.

במחצית השנייה נראה היה שהמקומיים שואבים ביטחון מיכולתם לא לספוג וניהלו התקפה מתוכננת (61) בסיומה ירה אבואבול כדור מהאוויר, דוידוביץ קלט.

פאנטיני נכנס ועורר במשהו את משחק ההתקפה. קטן(62) מסר לו והחלוץ בעט נפלא וסחט עצירה טובה לא פחות מרפי כהן. אחר כך קטן קיבל "קטנה" מפאנטיני ובעט החוצה והזדמנות נוספת לחיפה, הפעם של ארבייטמן שלא הרבה לגעת בכדור (76) שלא ניצל שהותו מול כהן שקלט.

בדקה ה- 80 נגיחה מסוכנת של סוארז, שוב מקרן של חסן, הכדור חמק הצידה ומור גולן השתחרר מאפק בתוספת הזמן וניסה להפתיע את דוידוביץ ששונא הפתעות, לא ב"מאסטייה" של ולנסיה ולא ב"מכתש".

ההתרחשויות האמיתיות הגיעו דווקא בדקות ההארכה, ואלי עקב העייפות. קטן העמיד את ראנספורד (100) במצב חלומי, חמישה מטרים מהשער, וזה נגח חלש. אבוטבול של ר"ג הוכיח שלא רק לאבוטבול של הפועל ת"א (שי) יש בעיטות עוצמתיות. שלח בעיטה נפלאה מ- 25 מ' לפינה, דוידוביץ הציל.

ואז הגיעה ה"סוכריה". אפק הגביה, הכדור הגיע לפאנטיני שפגע בו, קטן קיבל ומול רפי כהן בעט כדור שהלך לשער באיטיות ועד שהשופט לא פסק שעבר את קו השער, השמה פרחה. 0:1 לחיפה ונותרו לה שבע דקות לשמור שלא תספוג.

בדקה ה- 118 כמעט שער משווה, חסן נגח ואנדרסון הציל מקו השער, מסיללה חיסל את הסכנה וגולסה במתפרצת (119) הגיע סולו מול רפי כהן ולא הצליח לכבוש אלא לבעוט לגופו.

העיקר שחיפה בשמינית הגמר. עכשיו מחכה לה "דרבי" צפוני- עכו, קריית אתא, אחי נצרת או סכנין. אולי אחת מהן תבקש להצטרף למפתיעות של הסיבוב. לאווז של רמת גן, להתראות בעונה הבאה בליגת העל.

הרכב רמת גן: רפי כהן, קובי מוסא, אסי דומב, אבי סופר, תמיר בן- עמי, משה אבוטבול (רועי אוחנה/116), ויליאם סוארז, שי חדד (שי רביבו/70), קובי חסן, ג'ורג' דאטורו, מור גולן (קרלוס צ'קאנה/ 109).