...ואני כבר חשבתי לתלות את הנעליים.
מה כבר יכול להפתיע מי שמלווה את מכבי חיפה למעלה מחמישים שנים ? עשר אליפויות, חמישה גביעים, ארבעה גביעי טוטו, דאבל, בית האלופות, רבע גמר גביע אירופה- מה, מה כבר יכול להתרחש שאני צריך לומר לנכדים: חבר'ה, סבא לא ראה עדיין הכל.

הערב זה קרה. ווי התליה, בבקשה להמתין. כאן נולדתי. מעולם לא נראה כזה מחזה במשחקי מכבי חיפה. כן, היא כבר ניצחה בפנדלים למרות שכל ילד יצביע עליה כלוזרית הכי גדולה בגביע, ובצדק.
אבל לראות שישה פנדלים ברציפות לא מנענעים את הרשת ? זה עוד לא קרה ובעלי הלב החלש ודאי הצטיידו בכדורים הנכונים, בעלי לחץ הדם לא צריכים לרוץ למכשירי המדידה. באחריות, הוא נסק וגבוה.

זה ערב מסוג הערבים שכולם לא רוצים שיסתיים ובאותה נשימה פולטים: "ברוך שפטרנו". זה ערב שראיתי כמוהו בעשרות ותמיד נשארתי עם חווית הכדורגל אבל...הלב בכה.

היינו מצוינים ב- 82' כשסיימנו בתיקו 4:4 עם מכבי תל אביב בחצי הגמר. היינו נפלאים בתיקו ב- 87' בגמר מול מכבי תל אביב (3:3) והיינו סופרמנים ב- 89' כשבית"ר ירושלים סיימה איתנו בגמר 3:3. ומה יצא לנו מזה ? כלום. למחרת ריחמו עלינו, הציעו הצעת קרש, לחלק את החזקת הגביע בין שתי הקבוצות ובמקום שהנגר יתקין אצלנו מדף נוסף בארון, נותר חלל. בארון ובלב.

הפעם המינוס והמינוס התחברו לפלוס. כמו שלמדנו בבית הספר. גם פיגרנו בתוצאה, פיגרנו ? היינו עם רגל וחצי בקבר ופנדל שלח את הקבוצות להארכה. וכאשר ה- 1:1 לא השתנה נגררנו לפנדלים.

מאמא- מיה, מזל שהיצ'קוק מת מזמן. אחרת היה מת בבלומפילד. הוא יכול היה לכתוב סרט אימה שכזה ?
* ערן זהבי, ילד בן 21 נשלח מול דוידוביץ וכדורו פגע במשקוף, חזר לגופו של דוידוביץ ואין גול.

* יניב קטן, גיבור הדקה התשעים שכבש את הפנדל לקח על עצמו סיכון אדיר ועוד מול "פנתר" כאניימה. השוער הניגרי ידע שקטן יחליף כיוון, קטן לא ידע והתוצאה- השוער הדף.

* הבועט השני, עדן בן- בסט, ילד מושאל שלנו, שכמעט ולא משחק, ניגש בהיסוס והיה לו כבוד ל"אמא חיפה"- בעיטה משקשקת והתמנון פרש זרועותיו ולכד.

* שלומי ארבייטמן, מלך המחמיצים כאשר שומרים עליו, קיבל הפעם צ'ופר. בעיטה ללא שמירה. והוא בעט גרוע, אוי, כמה רע, אניימה כלל לא התאמץ ונשאר 0:0.

* ואז הרגע שבו שוער מביט בלבן של השוער השני. אניימה, פנדליסט נפלא שבעט חלש וניר שלנו קלט בבטחה.

* ליאור רפאלוב כבר ידע ימים בהם ניצב ודייק. הפעם בעט נכון, רק הכתובת שגויה- למשקוף. בפעם הראשונה בתולדות מכבי חיפה זה קורה. תרשמו את התאריך, לא יקרה יותר.

* ואז הגיח דאגלס דה- סילבה ושבר את הקרח. דקירה אדומה בלב ירוק- 0:1 להפועל.

* ג'ון קולמה, עדיין בלי שער במכבי חיפה, ניגש בביטחון, בעט בחצי גובה, החתול זינק לפינה הנכונה- את השמנת חיפה בלעה- 1:1.
* ואליד באדיר, שיחק אצלנו והבקיע המון פנדלים, גם החמיץ. ניגש בקור רוח ושלח כדור נפלא- החוצה. נפלא מבחינת חיפה, כמובן.

* הפינאלה שייכת לפאנטיני. הוא גרם לפנדל במשחק, הוא רץ ובעט, אניימה נגע בקצות האצבעות בכדור הגביע האחרון שהשנה יגע- הכדור חדר פנימה וחיפה נכנסה לאקסטזה- 1:2 בדיוק כמו שהפועל עשו לנו לפני תשע שנים, כששביט אלימלך הדף ארבעה פנדלים.

זה הקו הדק בין הצלחה לכישלון, ואם חיפה הייתה מפסידה חס ושלום את המשחק הזה, עליה היה לפנות ולבקש שלהבא, או שלא יהיו פנדלים ויעברו להטלת מטבע או שתנצח לפני הדו- קרב מורט העצבים.

והיו לחיפה כל כך הרבה הזדמנויות לא להגיע למעמד שהיא שונאת, אך היא לא ניצלה אותן. ואף מילה על המחצית הראשונה הגרועה שבה שתי הקבוצות שיחקו בפיק רגליים, לא הפיקו מעצמם כלום ותוצאת התיקו המאופסת פיזרה ערפל גדול על שתי הראשונות בטבלה להן היה זה משחק חמישי העונה (בלשון השחמט חיפה מוליכה 1:3 כי תיקו שווה חצי נקודה).

אולי כדי לא לגרום עוול לכדור, הוא היה מעורב בשלושה מקרים. 20 שניות אחרי הפתיחה, קרופניק איבד כדור למהראן לאלא שברח לו ובעט החוצה, בדקה ה- 42 אותו לאלא קיבל כדור מורמוט, הערים על אייל משומר ושוב בעט סמוך לקורה ועל סף הכניסה לחדרי ההלבשה, ראנספורד סיים מתפרצת בהגבהה לאגף הנגדי, ארבייטמן נגח לפינה הנגדית ומעל למשקוף. דוידוביץ ואניימה לא נגעו, ככה כל המחצית הטאקטית.

במחצית השנייה אופרה אחרת. ולא שהביאו שחקנים אחרים. חיפה השתלטה על המגרש, דחפה כל הזמן קדימה, אופס, תוך כדי לחץ ספגה שער ואז החל הלחץ וההתמודדות מול מחוגי הזמן, והם לא מכירים אבא ואמא, רצים במהירות כאילו שמישהו מחכה להם בבית.

הניצחון המוצדק לא גרם למהפך בטבלה. גם לא בטוח שחיפה הייתה מוכנה להחליף שלוש נקודות בכרטיס ההעפלה לרבע הגמר. יש בו התרוממות רוח כי בעלת הבית עדיין לא הפסידה העונה בבית וזה ההפסד הכי כואב כי ממנו אין חזרה.

שני המאמנים העלו הפעם הרכבים שונים בתכלית. אלישע לוי לא שיחק עד היום עם שלושה קשרים הגנתיים (קולמה, בוקולי וכיאל), הפועל מבוססת על חלוץ אחד שלא הגיע (יבואה) על קשר טכני שנפגע בדקה השמינית (נאתכו) ועל שוער ומזל.

כאמור, את ארבעים וחמש הדקות הראשונות, בחיפה כבר הספיקו לשכוח באוטובוס. מלבד ההגנה היציבה, החבר'ה "פקקו" את הזירה. אצל גוטמן זו תורת חיים, בחיפה זאת תופעה.
הטוב בשורות חיפה היה המגן שחזר מהכפור, אייל משומר. ההשקעה שלו במשחק עצומה, לא תמיד מדייק אבל כדורגל הוא יודע לשחק. הניידות שלו מעולה, הגבהות הכדורים פחות בהרבה.

קרופניק שיחק בחוסר ביטחון בולט. איבד שני כדורים פשוטים אבל במחצית השנייה קיבלנו בלם משופר בהרבה. דקל קינן היה בטוח, כל כך בטוח עד שביקש לבעוט את הפנדל בדקת הסיום.

פיטר מסיללה הציג יכולת טובה בחלק ההתקפי. משחקו לא מדויק אך התנועה המתמדת למעלה והריתוק של עומרי קנדה, למעט הכנת השער, עשו את שלהם. למזלו של אלישע לוי שעומדים לרשותו שני מגנים טובים אחרים. אם יחליט שמסיללה ומשומר עייפים מדי, תמיד יש את חרזי, אפק וגפני לקראת בני יהודה.

הקישור הוריד את המסיכה במחצית השנייה. קולמה היה בינוני, בוקולי התחיל חזק, ספג "צהוב" מוקדם (דקה שמינית) ונרגע, יותר מדי ובירם כיאל ניווט ולבעוט מרחוק. לא הצליח לו.
ליניב קטן כבר היו ימים מוצלחים בהרבה, יותר יזכרו לו את פנדל השוויון, ראנספורד ניסה, ארבייטמן ניסה ולא הצליח.

ה"אסים" של אלישע לוי היו שלושת המחליפים, למרות שכולם הוכנסו אחרי שחיפה חטפה "בום" בראש מאותו שער של לאלא.
רפאלוב עשה באלאגן באגף, גולסה הניע מהר יותר ופאנטיני עשה בדיוק את מה שציפו ממנו: ניצח את המשחק. פרץ והוכשל בסיום ומאותה פריצה נבע הפנדל וסיים את סאגת הפנדלים המשונה והמדהימה.

בהפועל, אניימה היה מצוין (איל הוא לקח את ה"טיל" של בוקולי?), ההגנה ניסתה לעמוד בלחץ החיפני וככה- ככה, אביחי ידין התגלה ככישרון וברגע שיצא, חיפה עשתה ככל העולה על רוחה וכל השאר בסדר. לא יותר. פעולה אחת של מהראן לאלא הוציאה את הקהל משלוותו ובצדק (לא הגול !!), הבקיע שער חשוב ולחיפה היה קל כי ה"אדומים" כמעט ולא תקפו.

הפתיחה לא בישרה טובות. קרופניק, אחרי 20 שניות, מסר בטעות ללאלא שפרץ ובעט לפינה, חיפה ניצלה ועד הדקה ה- 42 הקבוצות לא בעטו כלל לשער. המשחק האגרסיבי תבע "קורבנות" משני הצדדים, ירוק לא ויתר לאדום, שחקנים נאנקו מכאבים אך השופט אלון יפת (מצוין) הכניס אותנו לאווירה אירופאית כשלא שרק לסתם נפילות. העובדה שהונפו רק שני צהובים מדברת בהגינות המשחק. בתנאי גביע זה לוקסוס.

ארבייטמן (תוספת זמן) נגח החוצה והיה ברור שלמחצית השנייה תצא קבוצה אחת טובה יותר. חיפה לקחה את הקופה. מסיללה (46) עוד הספיק להרחיק כדור מאזור הסכנה ואז חיפה השתלטה על מרכז המגרש ודחקה את המארחים לאחור.

בוקולי (61) חלף על פני שני שחקנים באגף השמאלי, שלח כדור רוחב לארבייטמן שגלש מול אניימה, טופוזאקוב הרחיק לקרן. דקה לאחר מכן, הצלה פנטסטית של שוער הפועל. בוקולי הפציץ מעשרה מטרים, אניימה התעופף והרחיק.

מהקרן הזאת נוצר מצב בו קולמה נגח מקרוב לידי השוער שכעבור שלוש דקות (66) יצא רע ואיפשר לדקל קינן לנגוח אבל החוצה.
ראנספורד (68) ניצב בעמדה נוחה ובעט חלש ושלומי ארבייטמן נותר חסר מזל (69) אחרי שמשומר הגביה לעברו כדור מדוד והוא, משמונה מטרים נגח החוצה !!

ושוב, פרק מספר מיליון, כשלא כובשים, מסתכלים לאחור בזעם. גילי ורמוט הכניס את עומרי קנדה בין שניים, זה שלח לרוחב ולאלא דחק רגל ועשה את ה- 0:1 להפועל. גם שחקניה לא האמינו שיכבשו נוכח הלחץ החיפני.

רפאלוב נכנס ומיד סידר לעצמו מצב טוב (76)- חזק ומדויק, אניימה היה שם לזנק ולהדוף לקרן. קטן הרים את הכדור וקרופניק הגיח ומארבעה מטרים לא הצליח לדחוק לרשת- בעט גבוה.

בדקה ה- 85 כבר היה ברור שהולך להיות קשה יותר. ארבייטמן הוריד למשומר ששלח בעיטה אדירה לפינה, אניימה הדף בידו ל...משקוף !
פאנטיני נגח חלושות (87) והשוער קלט ועדן בן- בסט, שהספסל האדום נראה לו יותר נוח מהספסל הירוק, סידר ללאלה מצב טוב שבוזבז.

ואז הגיעה הפריצה הסוחפת של פאנטיני, ההכשלה של אלין טופוזאקוב ויניב קטן התנדב לבעוט- פנימה. לפחות סחט הארכה.
תקדים "מנצ'סטר יונייטד- באיירן" מ- 99' כמעט וקרם עור וגידים גם כאן. גולסה הגביה משמאל, קטן הפריע לפאנטיני והמהפך נשאר ארוז.

במחצית הזאת חיפה שיחקה טוב מאד. למעט השער שספגה, המארחים לא עברו את קו מרכז המגרש, וכך נראתה תמונה דומה גם בדקות ההארכה.
כמה כבר שיחקו בה ? אולי עשר דקות. רוב הזמן לשחקנים נתפסו שרירי הרגליים, להפועל יותר. ערן זהבי (92) לא ניצל את היעדרו של משומר ששיחק למעלה, ניסה לסובב כדור שהלך לשום מקום.

גולסה (102) נגח החוצה כדור ששלח לעברו רפאלוב, קטן שלח את פאנטיני לנגוח מחמישה מטרים לידי השוער, כך גם ארבייטמן (103) שנגח היטב לקרקע ואניימה זינק, האחרון הציל שער בטוח מבעיטה מקרוב של גולסה ויפת שרק וגם הוא לא ידע איזה "תבשיל" הכינו לנו שבעה בועטים.

אחרי חמישה משחקי גביע, כולם בחוץ, הגיע הזמן שגם בקריית אליעזר ייערך איזה משחק לרפואה. מישהו עוד עלול לחשוב שקיים "מצב ביטחוני מסוים" שבגללו אסור לשחק בחיפה...

הרכב הפועל: וינסנט אניימה, דאגלאס דה- סילבה, ואליד באדיר, אלין טופוזאקוב, יגאל אנטבי, ביבראס נאתכו (עומרי קנדה/ 11), דליטר טלקיסקי, אביחי ידין (ערן זהבי/ 56), גיל ורמוט, בן לוז (עדן בן- בסט/ 75), מהראן לאלא.