חלוץ שנות הארבעים והחמישים. נולד בפולין והגיע לישראל עם הוריו בשנת 1933 לפני עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה. הגיע לחיפה ולמד בבית הספר "נצח ישראל". המורה להתעמלות שהבחין בתכונות האתלטיות שלח אותו לשחק במכבי חיפה כי הפועל חיפה, כך נאמר לו, מתאמנים רחוק יותר. פלשין היה רץ נפלא ויום אחד נקלע לתחרות ברחוב נורדאו בהדר הכרמל. למרות שהיה מסורתי ולא רצה לחלל שבת, התלהב והצטרף לריצה בה חזו אלפי צופים. כשסיים ראשון הבחינו כולם בקומתו הנמוכה ושאלוהו לגילו. "12 וחודשיים" השיב וכולם נדהמו כי הוא התחרה עם רצים בני 18. שבוע לאחר מכן נמנה על נבחרת מכבי באתלטיקה קלה והתמודד בקפיצות לגובה ולרוחק ביום המכביה לנוער. כדורגל לא היה בראש מעייניו. במחנות קיץ בגרמניה לא שותף בגלל תת-תזונה. הילדים הלכו לשחק והוא לא ידע מה לעשות. בשלב מאוחר יותר הסבירו לו כי יש להכניס את הכדור בין שתי אבנים ופלשין כבש בסיטונות. המורה הגרמני אמר לו: " גרמנית אתה לא יודע אבל להכניס גולים כן". כשהגיע לארץ פנה שוב לאתלטיקה והיה הראשון בהטלת דיסקוס ובזריקת כדור ברזל. המורה שלו התנגד שישחק כדורגל. דרכו הייתה משונה. כשהיה בן 18 זרק דיסקוס במגרש עליו ניצב כיום מבנה קופת חולים "לין" בקריית-אליעזר. יום אחד הגיעה מכבי חיפה שהתכוננה לשחק מול נבחרת חיל הים. "אתה זורק לבד, תן לנו את המגרש ובוא תצטרף אלינו כי חסר לנו שחקן" ביקשו ממנו ופלשין התפתה והוצב כקיצוני ימני. היה לו כשרון לכיבוש שערים אך לא תמיד הכדורגל זכה אצלו לעדיפות. כך קרה שיום אחד נערך משחק בזכרון-יעקב בין מכבי המקומית למכבי חיפה. פלשין לא הורכב על ידי מאמנו, שוורץ, בטענה שהוא "אדום", זכר לשהותו על שפת הים ביום המשחק. פלשין הגיע למשחק במדים אזרחיים וכשהתוצאה הורתה 2:2 האוהדים החלו ל`נדנד` למאמן שיכניסו למשחק. אחרי שכנועים רבים התרצה, פלשין התלבש ובתוך רבע שעה כבש 3 שערים וחיפה ניצחה 2:5. את הקריירה סיים כאשר רגלו "נכנסה" לבור במגרש והפציעה לא אפשרה לו לחזור למגרשים. 

(יצחק הברמן)